ד"ר אורן דניאלי, חוקר מבית הספר לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, כתב בהארץ על התנגדותו הנחרצת להורדת שכר המינימום:
ד"ר אורן דניאלי, "האם העלאת שכר המינימום גורמת לאבטלה? תחשבו שוב", בעיתון הארץ, 16 לאוגוסט 2020. בסוגיית שכר המינימום, הוא טוען, יש פער בין התיאוריה לבין הממצאים האמפיריים, ובכל מקרה הוויכוח הוא פחות ויכוח אידיאולוגי ויותר ויכוח על העובדות: האם העלאת שכר המינימום תגדיל את האבטלה או אולי רק תגדיל את שכר העובדים (על חשבון מישהו כמובן) ללא פגיעה בתעסוקה. ואם שכר המינימום לא מגדיל אבטלה, כפי שהוא טוען, אז ברור שמשיקולים של שוויון בחלוקת ההכנסה במשק רצוי שלא להורידו כעת, כפי שכלכלנים רבים מציעים.
הטענה של דניאלי היא שהתאוריה פשוטה: שכר מינימום אפקטיבי (מעל שכר שהיה נקבע ללא התערבות) יוצר אבטלה. ואכן כלכלנים רבים (מילטון פרידמן הבולט שבהם) טענו בלהט ששכר המינימום דופק את החלשים ביותר בחברה (פרידמן הדגיש צעירים שחורים למשל) שבגלל פריון העבודה הנמוך שלהם ימצאו עצמם מובטלים אם שכר המינימום עולה על ערך תפוקתם.
אבל, דניאלי טוען, ובצדק רב, שכלכלה הוא מדע, ולכן צריך לפנות לנתונים, ולהתאים את התאוריות למציאות האמפירית. והנתונים דווקא מראים ששכר מינימום לא מגדיל אבטלה!
אני חולק על טענותיו של דניאלי. ראשית, אומנם רצוי היה שהוויכוח יתמקד בעובדות שהן ממצאי המחקר האמפירי, אבל נראה שלאידיאולוגיה יש השפעה על הפרשנות של המחקר. שנית, לתיאוריה הכלכלית הוותיקה, בניגוד לטענה של דניאלי, אין תשובה חד-משמעית לגבי ההשלכות של שכר מינימום על התעסוקה. ושלישית, הממצאים האמפיריים לא מראים בצורה ברורה שלשכר המינימום אין השפעה שלילית על התעסוקה.
בשוק תחרותי די ברור שהעלאת שכר המינימום באמת תוביל לאבטלה, אבל על-פי התיאוריה הכלכלית המקובלת, אם השוק לא תחרותי, ובפרט, אם יש למעסיק כוח שאין למועסק, שכר המינימום יכול אפילו להגדיל תעסוקה. הדוגמה הקלאסית היא של מעסיק יחיד באזור מסוים או במקצוע מסוים, שיכול לצמצם העסקת עובדים במטרה להוריד שכר. במקרה כזה, העלאת שכר המינימום (עד גבול מסוים) יכולה דווקא להעלות את התעסוקה. אבל גם אם המעסיק אינו החלופה היחידה של המועסקים, ויש קושי לעבור בין מעסיקים (למשל בגלל עוני - עניים לא יכולים להרשות לעצמם לוותר על עבודה בשביל למצוא עבודה טובה יותר) אז יש למעסיק כוח על העובד, והתוצאה היא שכר נמוך מתפוקת העובד ולכן העלאת שכר המינימום לא פוגעת בתעסוקה.
העובדה שהתיאוריה הכלכלית מאפשרת השפעות בכיוונים הפוכים חשובה לפרשנות של הממצאים האמפיריים. אז לפני שניגשים לנתונים, כדאי לסכם: על בסיס התיאוריה הכלכלית,
סביר שברמות נמוכות של שכר מינימום העלאה מתונה של שכר המינימום לא תעלה את האבטלה. אבל מעל סף מסוים - כאשר שכר המינימום גבוה מערך התפוקה שמייצר עובד בעל פריון עבודה נמוך - העלאת שכר המינימום תגדיל את האבטלה. כלומר, צודק דניאלי שיש ממצאים אמפיריים שעומדים בסתירה לטענות של פרידמן, אבל לא בסתירה לתיאוריה הכלכלית בצורה רחבה. יתרה מזו, לא כל הממצאים האמפיריים סותרים את הטענה של פרידמן. מחקרים רבים, הרוב לדעתי, דווקא מוצאים שהעלאת שכר המינימום פוגעת בתעסוקה.
קצת על האתגר האמפירי: אי-אפשר (באופן מעשי) לעשות ניסוי מבוקר שמשמעו להעלות את שכר המינימום באזורים שונים בצורה שונה ובאופן אקראי. בדיקה פשוטה של המתאם בין שכר המינימום לבין האבטלה היא כמעט חסרת כל ערך. הרי קל לראות, שכאשר יש אבטלה נמוכה אז מעלים את שכר המינימום. כתוצאה ייתכן שהנתונים יראו מתאם חיובי בין תעסוקה לשכר מינימום, גם אם יש לשכר המינימום השפעה שלילית על התעסוקה. המחקרים האמפיריים הרציניים מוצאים "ניסוי טבעי" - משהו שמכניס אקראיות להחלטה על שכר המינימום ומאפשר בדיקת קשר סיבתי בין שכר מינימום לאבטלה.
דניאלי, כמו רבים מתומכי שכר המינימום פונה למחקר המפורסם של קארד וקרוגר. אני מצטט מתוך הכתבה של דניאלי:
במחקר המכונן שביצעו ב-1994 צמד הכלכלנים, דיוויד קארד ואלן קרוגר, הם אספו נתונים על מסעדות מזון מהיר באזור הגבול שבין ניו ג'רזי ופנסילבניה, ובחנו מה קרה כשהראשונה העלתה את שכר המינימום ב-18% ואילו השנייה הותירה אותו ללא שינוי. אחת המסקנות שאליהן הגיעו השניים היא שהעלאת שכר המינימום העלתה את שכר עובדי המסעדות, אך המסקנה המפתיעה יותר היא שלא הייתה שום פגיעה בהיקף התעסוקה. כלומר, עובדים בניו ג'רזי ובפנסילבניה מצאו עבודה במסעדות באותה קלות, גם כשהמעסיקים בראשונה היו מחויבים לתשלום גבוה יותר. המשמעות היא ששכר המינימום משיג בדיוק את מה שניתן היה לקוות שישיג - הוא מעלה שכר לבעלי המשכורות הנמוכות מבלי ליצור אבטלה. דניאלי גם מציין מחקר מאוד מקיף שפורסם לפני שנה בכתב עת מוביל שמגיע למסקנות דומות. מה שדדניאלי לא מציין, שהמחקר של קארד וקרוגר זכה לביקורת נוקבת. למעשה
מחקר אחר (של ניומרק ו-וואשר), שניסה לשחזר את המחקר שלהם, אבל במקום איסוף נתונים בסקר טלפוני (כפי שעשו קארד וקרוגר) התבסס על נתונים מתלושי שכר, מוצא שלעליית שכר המינימום הייתה השפעה שלילית על התעסוקה. יתרה מזו, לצד המחקרים שלא מוצאים השפעה של שכר המינימום על האבטלה, מחקרים רבים אחרים מוצאים השפעה שלילית של שכר המינימום על התעסוקה (ראו קישור למחקר יפה מאוד של יונה רובינשטיין שמראה ששכר מינימום פוגע בתעסוקה בארה"ב, ו
מחקר נוסף שמראה השפעה שלילית על התעסוקה בגרמניה).
העובדה שהמחקר האמפירי לא נותן תשובה ברורה, עקבית לחלוטין עם התאוריה הכלכלית. נדמה לי שהמסקנה ההוגנת מהתיאוריה והממצאים האמפיריים היא ששכר מינימום מתון לא צפוי להגדיל אבטלה, אבל מעל רף מסוים, לשכר המינימום תהיה השפעה שלילית על התעסוקה. אני מניח שדניאלי לא סבור שניתן להעלות את שכר המינימום בישראל ל-20 אלף שקלים לחודש בלי שיהיו לזה השלכות קטלניות על התעסוקה. אז מה המסקנה לגבי מדיניות? נראה לי שמסקנה סבירה היא שאפשר בזמנים של תעסוקה מלאה וצמיחה כלכלית להעלות את שכר המינימום בזהירות ובהדרגה, כל עוד לא מגיעים לפגיעה בתעסוקה (קל לכתוב את זה, קשה יותר למדוד). ואם בזמנים טובים אפשר להעלות את שכר המינימום, האם לא נובע מזה שבזמנים של מיתון עמוק ואבטלה גבוהה מאוד לא צריך להוריד את שכר המינימום? להיות ריאליים, אין סיכוי שיורידו בישראל את שכר המינימום (כי פופוליזם), למרות שזה מהלך מתבקש בזמן מיתון. מצד שני, בגלל התוכניות המזיקות שאימצה ממשלת ישראל, תוכניות שמעודדות אבטלה, באמת לא ברור שהורדת שכר המינימום תסייע.