בעקבות מהפכת ח'ומייני ב-1979 הפך מאמץ פיתוח הנשק הגרעיני לפרויקט הדגל של אירן. תחילה נועד המאמץ לכונן מאזן אימה נוכח פרויקט הנשק הגרעיני העירקי, אך למרות תבוסת עירק במלחמת המפרץ (1991) והפלת משטר סדאם חוסיין (2003) המשיכה טהרן ביתר שאת בפיתוח נשק גרעיני ככלי מרכזי במימוש שאיפותיה האימפריאליסטיות במזה"ת ומעבר לו.
מאז כינונו רואה משטר האייתולות את ארה"ב ואת ישראל כ"השטן הגדול" ו"השטן הקטן" על-רקע הקשרים ההדוקים שקיימו עם משטר השאה. שתי המדינות אף שיתפו פעולה לאורך זמן בבלימת מאמץ הגרעין האירני (למעט תקופת הנשיא אובמה) וישראל משמשת זה מכבר עמדה קדומנית לבלימת התפשטותה של אירן באזור.
מדינות המפרץ הערביות חרדות מהמשטר האיסלאמיסטי בטהרן שניסה לא פעם לערער את משטריהן ולטש עיניו לשדות הנפט והגז העצומים הנמצאים בשטחן. ב-12 במאי 2019 למשל נפגעו ארבע ספינות סוחר מ"פעולת חבלה" כאשר עגנו במים הטריטוריאליים של איחוד האמירויות. ולמרות שאירן נמנעה מנטילות אחריות, האירוע זכה לכיסוי נרחב בתקשורת האירנית לפיה נפגעו בין שבע לעשר מכליות (ובכללן ספינות בבעלות סעודית) שרובן נשרפו לחלוטין. כחודש לאחר מכן הותקפו שתי מכליות נפט במפרץ עומאן, וב-14 בספטמבר הותקפו שדות נפט סעודים על-ידי כטב"מים וטילי שיוט, מתקפה שגרמה לטענת סעודיה לירידה של 50% בתפוקת הנפט שלה. אומנם המיליציה הח'ותית בתימן (הנתמכת על-ידי טהרן) נטלה את האחריות לתקיפה, אולם גורמים במערב טענו שהתקיפה בוצעה משטח אירן. מקור נוסף לדאגה היה ניסיונות אירן להשתלט על השייט במפרץ הפרסי שאף הגיעו לעימותים עם ארה"ב.
אירועים אלה מזכירים במידת מה את כיבוש כוויית על-ידי עירק באוגוסט 1990, לאחר האשמתה בגניבת נפט משדות נפט בשטחה הדרומי של עירק. ולמרות שצבא עירק סולק מכווית בתחילת 1991 על-ידי קואליציה בינלאומית בהנהגת ארה"ב, סביר להניח כי לו הייתה תוכנית הגרעין העירקית מבשילה לכלל נשק גרעיני לפני הפלישה הייתה ההיסטוריה מתפתחת באופן שונה לחלוטין. בדומה, אין ספק שלהשגת נשק גרעיני על-ידי המשטר בטהרן תהיינה השלכות מרחיקות לכת במזה"ת ומעבר לו.
אך לא רק האיום הגרעיני האירני הביא את איחוד האמירויות להסכם השלום עם ישראל. אומנם צבא האיחוד נחשב כרביעי בעוצמתו באזור, הן מבחינת תורת הלחימה שחייליו רכשו בארה"ב, בריטניה וצרפת, והן מבחינת אמצעי הלחימה שברשותו, אך בראייתו נחשבת ישראל כמעצמה ומקור השראה במישורים הצבאי והטכנולוגי. סביר אף להניח כי מבצע הברחת ארכיון הגרעין האירני לישראל הרשים מאוד את איחוד האמירויות.
מבחינת ישראל מהווה ההסכם פריצת דרך נוספת ביצירת קשרי שלום עם מדינות ערב העשוייה להביא בקרוב ליחסי שלום עם עומאן ובחריין, זאת בנוסף לחשיבותו האסטרטגית והפוטנציאל הכלכלי העצום הטמון בו. לממשל טראמפ, ששימש כשושבין ההסכם יש אינטרס בקידומו, לא רק על-מנת להגדיל את סיכוייו לזכות שנית בנשיאות אלא בשל כוונתו להמשיך ולמצב את ישראל כגורם אסטרטגי מייצב במזה"ת שיחפה על נסיגתה של ארה"ב מהאזור.
אין תימה אפוא שטהרן רואה בהסכם מהלומה משמעותית המעצימה את המהלומות שספגה בעת האחרונה - מקריסה כלכלית עקב העיצומים האמריקנים ומגיפת הקורונה, דרך הפיצוצים המסתוריים במתקנים אסטרטגיים בשטחה, וכלה בפיצוץ האדיר בנמל ביירות, כנראה באשמת חיזבאללה, העלול לפגוע קשות במעמדו של הארגון בלבנון.