הקיץ הגיע לישראל ארמן סמבטיאן, דיפלומט ותיק ומכובד, שזכה לפתוח את שגרירות ארמניה בישראל ולהיות שגרירה הראשון של הרפובליקה הקווקזית בתל אביב. למרות שיש יחסים דיפלומטיים בין ישראל לארמניה מזה 28 שנים, קרבה גדולה מעולם לא הייתה שם מכמה סיבות. ראשית, ארמניה היא מדינה ענייה מאוד, ללא קהילה יהודית משמעותית, אשר נתמכת על-ידי רוסיה ואירן. ארמניה עוינת מאוד את אזרבייג'ן, ממנה כבשה שטחים רבים, ואילו אזרבייג'ן היא ידידת אמת של ישראל, אשר מקיימת איתנו יחסי מסחר ענפים, וכן שת"פ צבאי ומודיעיני.
ועם זאת, ארמניה החליטה לנסות ולהתקרב לישראל, בעיקר על-מנת לצמצם את הפער הצבאי האיכותי מאזרבייג'ן, שקונה במיליארדים מתעשיות הביטחוניות של ישראל, ועל-מנת ללחוץ על מקבלי ההחלטות בירושלים להפסיק למכור אמל"ח לאויבת הגדולה שלהם. השגריר סמבטיאן מחלק ראיונות לכלי התקשורת ברוסית, בהם מדבר על הצורך בהתקרבות, בשדרוג היחסים, בשת"פ כלכלי ותרבותי ועוד ועוד.
הכול טוב ויפה, וישראל מעולם לא סירבה ליד המושתת לשלום, אולם באחד הראיונות שלו (לשבועון "ספוטניק" בשפה הרוסית) אמר כבוד השגריר, שהיחסים ישתפרו מאוד אם המדינות יקימו פסלים. לא שאני מתנגד לפסלים, אף שביהדות זה לא מקובל כל כך, ואין לי שום התנגדות לפסלים של מוצארט, שלום עליכם או אלכסנדר פלמינג, אבל לארמנים יש גיבורים משלהם. ואני מודה שלא הייתי רוצה לראות את פסליהם בשום מקום.
בארץ לא סקרו את המקרה בהרחבה (אחרי הכל ארמניה היא לא מדינה שמושכת תשומת לב), אבל לפני ארבע שנים בבירת הרפובליקה יירוואן הוקם פסל לגרגין נז'דה (Garegin Njde), פוליטיקאי ומצביע מקומי, אשר היה משטף פעולה נלהב עם המשטר הנאצי. ולא מדובר באירוע זוטר של תנועה קיצונית כלשהי - בטקס חנוכת הפסל נכחו בכירי המשטר ונציגי המפלגה השלטת.
נז'דה אינו דמות מוכרת בישראל, ולא מלמדים עליו בבתי הספר. גם מרבית האנשים המשכילים לא שמעו מעולם על האיש. עם זאת, הוא היה בקשר ישיר עם אלפרד רוזנברג, לו הוא הציע להקים קולוניה נאצית בארמניה. רוזנברג, למי ששכח, היא אידאולוג נאצי ופושע מלחמה שהיה בין האחראים לשואה. האיש נידון למוות במשפטי נירנברג בשל חלקו בפשעים נגד האנושות והשמדת עם. נז'דה היה בקשר עם אבווהר - מנגנון המודיעין הצבאי הנאצי - ועם האס דה (SD), סוכנות המודיעין של המפלגה הנאצית.
ארמניה היא לא מדינה אנטישמית, על-אף שבמהלך השנים התרחשו בה מספר תקריות לא נעימות. כך, במהלך שנת 2004, חברת טלוויזיה ארמנית ALM השתמשה בפלטפורמה התקשורתית שבבעלותה לצורך שידור תכנים שהציגו את היהודים כגזע לא מתורבת, אשר מטרתו לשלוט בארמניה ובשאר העולם. בשנת 2005, ארמן אבטיסיאן, מנהיגה של מפלגה קיצונית לאומנית ארמנית, האיחוד הארמני הארי, נעצר באשמת הסתה לשנאה כנגד היהודים וקבוצות מיעוט אחרות. כמו-כן, האנדרטה לזכר השואה אשר הוקמה בפארק ירוואן הושחתה בשנת 2004. היו עוד מקרים, אבל בכללי לא מדובר במדינה אנטישמית או בעלת עבר אנטישמי מיוחד, כמו לטביה, אוקראינה או ליטא למשל. אבל גיבוריה של אמניה הם לא אנשים שישראל יכולה להתעלם מהם.
ישראל הרשמית ומשרד החוץ יצאו לא פעם כנגד האדרת הרוצחים ומשתפי הפעולה הנאציים במזרח אירופה. לצערנו, תופעה מחליאה זו הפכה לרווחת בשנים האחרונות, בעיקר באוקראינה והמדינות הבלטיות, אולם להקמת פסל והאדרת שמו נז'דה לא גררו תגובה כלשהי של מירושלים הרשמית. נקווה, שלא יקימו לנו פסל של משת"פ נאצי בחצר האחורית שלנו, רק בגלל שמדובר במדינה קטנה שלא נמצאת על הרדאר של התקשורת והדיפלומטיה המקומית.
