אין צורך בתיאורים מפורטים כדי להבין את עוצמת הכאב, הסבל, התסכול של הילדים חסרי הישע המובאים בכל בוקר לגן, נפרדים מהוריהם ונתונים לחסדיהם של המבוגרים המהווים תחליף הורי עד לסיום פעילותם בגן.
סרטוני הזוועה הנחשפים לאחרונה מחרידים. באופן עקרוני אני מסרב להתמכר לדוקו זוועה זה, הרמת קול על כל אדם, בוודאי על ילד חסר ישע, גורמת לי להתכווצות ומפירוט היתר עולים תיאורים מחרידים הרבה יותר מהרמת קול לא מותאמת.
אחרי הבכי קורע הלב של ההורים מוכי ההלם והתדהמה, אחרי הכאב שאין לו מחילה ואין לו כפרה, אחרי דפוס ההאשמה העצמית אצל חלק מההורים המתייסרים, היאך לא זיהו את מצוקת ילדם, היאך לא חשו במתחולל, איך המשיכו בכל בוקר גם כשהילד סימן להם בסירובו ללכת לגן, בבכיו, כי משהו רע, רע מאוד קורה רגע אחרי סגירת שערי הגן, הגיעה העת גם לעשות.
בכי, נהי, כאב עז, תסכול, צער ויגון הם תחושות נוראיות. הם תחושת ביחד מסוימת של חלוקת הכאב הפרטי עם ההורים הנוספים בגן שילדיהם היו למרמס על-ידי צוותי הגן הנוראיים, הם שיקוף לסערה הפנימית והחיצונית המתחוללת בליבם פנימה, אך הם לא תוכנית עבודה, הם לא תוכנית מניעה שלא יהיו עוד גני עינוי וסבל, ואחרי שכאבנו הגיעה העת לפעול.
שנים רבות שמונחות הצעות חוק לחייב התקנת מצלמות בכל שעות הפעילות בגן, כמו הצעת חוק הפיקוח על הגנים, מונחות כאבן שאין לה הופכין. לילדי הגן חסרי הישע אין לובי בכנסת, להורי ילדי הגן אין לובי בכנסת, במצב שנוצר נדרשת פעילות יסודית, מהמסד עד לטפחות, הקמת לובי משמעותי עם נציגים מכל קצוות הבית, אשר יעבוד לצד הוועדה לשלום הילד. הקמה מהירה ואחראית של מוסדות מיוחדים למען ילדים חסרי ישע אשר יכתבו משנה סדורה וחדשה לכל תהליך שהות ילדים בגני הילדים, יבנו מערכת מיוחדת וחדשה אשר מטרתה בראש ובראשונה לעקר את תופעת אנשי הצוות הפוגעניים המסוכנים לילדים, לבחון תהליך מיון קפדני עם מערכת סננים מקצועיים בבחירת בעלי התפקידים בגן. לקיים מערך בקרה מקיף, יסודי, שיטתי, לחייב אנשי טיפול בכל גן והרשימה עוד ארוכה.
מיד ישאלו, בצדק מסוים, אנשי האוצר לאנשי הרווחה והחינוך, מאין יבוא הכסף הרב הנדרש לתוכנית מקפת שכזו? לשאלה זו יש תשובה אחת, קצרה וברורה, מהיכן שיש כסף לצוללות ולמטוסי f35. בטחונה של האומה מחייב את ביטחונם של חסרי הישע. עד שלא יוכרע נושא נורא זה, המטלטל בתדירות של אחת לשבועיים את החברה הישראלית, אסור לפתוח את שנת הלימודים בגני הילדים ובפעוטונים. הורים, הישארו בבתיכם עם הילדים או הביאו אותם למקומות העבודה עד אשר תשתנה מציאות איומה זו באופן המהיר ביותר. אל תסכימו להקמת ועדת כלום וכינוס של שום דבר, אל תתפתו לתהליכים, להבטחות סרק, למס שפתיים ולהרגעות שווא, למען ילדיכם, למענכם, אל תחרישו עוד, אחרי הזוועות, אחרי הדמעות, זו העת לעשות.
