הנשיא של שאול מרידור

היציאה האחרונה של כבוד הנשיא ראובן ריבלין בעניין התפטרותו של שאול מרידור מוכיחה בפעם המי יודע כמה, שגם אם יש צורך כלשהו בנשיא למדינה שלנו - יש לבחור במועמד שאיננו פוליטיקאי. ריבלין, פוליטיקאי ממולח, ידע היטב ומהרגע הראשון לנשיאותו, שעליו להמציא עצמו מחדש ולהתנער לחלוטין מהריבלין ההוא שדיבר בבוז גלוי על "כנופיית שלטון החוק". וכיצד יוצרים את המהפך האקרובטי הזה? מה הבעיה בכלל? הרי אין כל קושי להישאב לקטטה אינסופית עם ראש הממשלה, והרי לך שידרוג במעמד לאורך ימים ושנים. וממרומי הקטטה הזו אתה כבר הופך להיות נשיא לעומתי שמרשה לעצמו לבחוש לאור יום ובחשכת ליל בעניינים כאלה ואחרים - בתקווה לזכות במחיאות כפיים סוערות מצד המחנה הפוליטי "הנכון". אין לי מושג מי זה שאול מרידור. מספיק שיספרו לי שהוא הבן של דן מרידור ואהיה מוכן להישבע שהוא לא דורך על ג'וקים ולא שותה נפט. ואם שאול מרידור מתפטר מתפקידו בטריקת דלת שקורעת את הצירים ממקומם - אין ספק שיש לו סיבה טובה לעשות כן. כי עובדה היא שהנשיא מזדעזע ומודאג מסיבות ההתפטרות - כפי שהן מובאות במכתבו של מרידור - עד שאין צורך להרהר אחריהן ואף אין צורך לשמוע מה בפיו של הצד השני המותקף. הנשיא בולע את מכתבו של מרידור על קירבו וכרעיו ללא כל מילת הסתייגות - כגון "לכאורה" או מילת תנאי אחרת כלשהי - משל היו אלה דברי אלוהים חיים. וכדי להקנות לדברי מרידור יתר תוקף, ריבלין מרפד אותם בעדות אישית נלהבת משל עצמו על רמתו המקצועית של הפקיד המתפטר. ובאמת, מול המעיין השופע הזה של המים הזכים מבית היוצר של מרידור את ריבלין - מה צורך לנו בהסבריו הנפתלים של השר הממונה שהיום הוא כאן ומחר הוא שם. איפה הם הימים הרחוקים ההם, שהיינו משכימים קום להגיע מהשפלה למגרש ימקא - כדי לראות את רובי קופץ עד השמים או מתפלש בעפר. הבו לנו את רובי הישן והטוב.