אינני יודע מה נפוץ יותר בישראל כיום - איוולת או רשעות. בשעה שנתניהו עוסק, בסיוע ארה"ב - בשעת רצון שבבית הלבן יושב הנשיא הפרו-ישראלי ביותר מעולם - בארגון מעטפת של בריתות והסכמי שיתוף פעולה עם מדינות באזור המזה"ת ובפריפריה שלו (דוגמת הבלקנים), עוסקים דרדסי האופוזיציה ושונאיו האישיים,
בחבלה רצופה ושיטתית באינטרסים בסיסיים של ישראל. שאלות היסוד הפכו ממה נכון וטוב או רצוי לישראל, לשאלות נוהל דוגמת, מה בדיוק סופר לגנץ או אשכנזי על מהלכים אלה. במשך שנים מוביל נתניהו את המדיניות שאלה פרותיה, ובשבועות האחרונים של התגבשותה לקראת הוצאתה לפועל, מה שחסר לדעת האווילים המצויים, הוא ניד הראש של גנץ בכדי להשלים את המהלך. אם זה לא היה עצוב כל כך זה היה מצחיק עד דמעות. היש במקומותינו מאן דהוא שסבור ברצינות שהקמת ממשלת החירום המפוצלת והמתפצלת בעת הזו, היה יותר מצעד פורמלי הדרוש למאבק בקורונה? למרבה האירוניה, דווקא במאבק בקורונה לפי שעה תרומתה של האופוזיציה שבתוך הקואליציה מינורית, שולית ולעיתים אפילו שלילית.
אילו היו שותפיו החדשים מהימנים על נתניהו ומסייעים לו לאורך כל הדרך - ניחא; שותפי-אמת נוהגים לחשוף בתום לב לשותפיהם הנאמנים גם נושאים רגישים ומסווגים. אולם כאשר שרי הביטחון, החוץ והמשפטים - שרי שלושת המשרדים הקריטיים ביותר לתהליכים המדיניים - פועלים כיריביו המובהקים שהתלכדו למטרה אחת להדחתו ובלימת יוזמותיו על-ידי
חשיפת נושאים רגישים, פרי עמל של שנים, לביקורת הרסנית (כגון, בעניין סיפוח איו"ש), תהיה זו איוולת אמיתית מצידו להתעלם מכך. מי שמתיימר לעסוק בפוליטיקה ואינו מבין זאת, מהווה בעצמו סכנה למדינת ישראל.
זאת ועוד: כאשר ההיסטוריה הישראלית מלמדת שקציני צבא בכירים בשירות פעיל ובמילואים, היו שותפים לכל המכשלות שחוותה ישראל במדיניות או בביטחון, אסור לראש ממשלה להתעלם מכך. בין היתר הכשילו שותפים, לכאורה, אלה יוזמות של נתניהו לפעולות נגד אירן בשעות הנוחות לכך ביותר. סרסו את תגובות צה"ל בגבולות הצפון והדרום - בין אם במכוון ובין אם בשל העדר מעוף ויזמות מבצעית או כושר מבצעי. בה בעת חלקם מעלימים מעיני הציבור את הכרסום היחסי ביכולותיו הלחימתיות של הצבא, גורמים לכך שפיתוח יכולות הלחימה של צבא היבשה ממוקדים ביחידות קצה מובחרות או באידיאולוגיות-סרק (דוגמת: שירות בנות ביחידות שדה של השריון). והתוצאה היא שכוחות ההכרעה במלחמה אזורית - צבא היבשה - מיובשות בסיטונות (עדות האלוף בריק). אותם אסטרטגים מחליפים פוליטיקת פנים בשיקולי ביטחון לאומי כוללים, ומונעים, שוב מתוך אידאולוגיות מוטעות, עיצוב גבולות ביטחון לישראל בבקעת הירדן. טיעוניהם הזויים ואילו נשמעו להם קברניטי המדינה בעבר, לא הייתה קמה המדינה. הסיפורים רבים ומצטברים והשערות סומרות לשמעם. איזו תועלת עשויה לצמוח לראש ממשלה על סף הישגים מדיניים חסרי-תקדים, משיתוף גורמים אלה בניהול המערכה הצבאית-אסטרטגית שהוא מוביל כבר מזה כ-10 שנים?! בעיני, מי שאינו מבין באמת ובתמים את שיקולי נתניהו בתנאים אלה, הוא אוויל או צבוע. למען הצדק ה"אבסולוטי" יהיה נכון לומר, שפורמלית צריכים העניינים הממלכתיים להתנהל אחרת, אולם חובה זו חלה על כולם והכול.
אין ספק שבתחום יחסי החוץ ושיתופי-הפעולה הבינלאומיים אין כיום שני לנתניהו ולפי שעה גם לא נראה כזה באופק הפוליטי שלנו. טוב תעשה מדינת ישראל אם לא תבזבז יכולות אלה ולא תחמיץ את שעת הרצון שהזדמנה לה, בשחיקה עצמית פנימית. שכן זו מכוונת כל כולה לשימור מעמדה של אליטה מנוונת ומתנוונת ולעצירת תהליך היסטורי, בלתי-נמנע, החותר לעיצוב ישראלי-מקורי של המשטר, הממשל והתרבות בישראל; לא עוד חיקוי מתוך התבלות, שמועתק משדות זרים.
הרושם הנוצר לאחרונה הוא שהלחצים העצומים שמפעילים גורמי "הקומנדו המשפטי והאנרכיסטי" של אותה שכבה אליטיסטית, נובעים בין היתר משתי תובנות מרכזיות: ראשית, אם נתניהו, כראש החץ של מחנה "הימין", החזיק מעמד מול לחצי יריביו עד כה, סיכוייהם לבלום אותו כשהוא בשיא התנופה המדינית, קלושים. ככל שישיג יותר, יותיר מורשת עשירה ואיכותית יותר למחנה האידאולוגי אליו הוא שייך ואותו הוא מייצג, ויבצר את מעמדו הציבורי. מחנה הימין שהתפצל בסבב הבחירות המשולשות האחרון, כולל מספר יריבים אישיים של נתניהו. כאשר "ייתם" הדור הזה בפוליטיקה הישראלית (בקרוב), יהיה מחנה זה חזק יותר - ועבור יריבי נתניהו תהיה זו בשורת-איוב. שנית, אחד מכלי המלחמה הראשיים של חוגים אלה, הוא המשפט המפוקפק התלוי ועומד נגדו, כשסעיף אחד בלבד מבין שלושת סעיפי האישום הראשיים, כולל אשמה מפורשת של שוחד. סעיף זה, לפי כל הסימנים ההולכים ונחשפים לאחרונה, עומד על "כרעי תרנגולת". לפי דעות רבות ובכללן של משפטנים בכירים, סעיף זה עתיד להתפורר כאשר יבחן משפטית ואובייקטיבית לעומקו, על כל היבטיו. בלעדיו סיכויי נתניהו לנצח טובים. גם זו בשורת איוב ליריבי הימין.
חרף כל האמור לעיל והערכתי שנתניהו, לכשיתפנה ממאמציו המרוכזים בתחום החוץ, ו\או ירגע לכשיתברר שטראמפ מנצח במערכת הבחירות הקרובה לנשיאות ארה"ב, יוכל להתמודד היטב עם בעיותיה הכלכליות של ישראל בעקבות משבר הקורונה - בין היתר, דווקא בזכות המהלכים המדיניים האחרונים. בכל מקרה, המצב הכלכל-חברתי בישראל מחייב שידוד מערכות פנימי עמוק. דווקא לעניין זה נתניהו איננו האדם המתאים ביותר ועד כה גם איננו מגלה בו - בכל שנות היותו ראש ממשלה - עניין או יכולת מיוחדים. לפיכך, עליו למצוא בהקדם סגן - עוזר בכיר מאוד, שנהנה מאמונו או יקבל אמון זה כתנאי יסוד להצלחה במאמץ כפוי-טובה זה.
כשותפי-אמת במאמץ לאומי מתואם ומסונכרן בתמיכת הלקחים ממשבר הקורונה, יוכלו השניים לבצע קפיצות מדרגה אדירות בהתאמת השירות הציבורי בכל הרמות לצרכי ההווה והמחר. אלה יחייבו גם שינויי אווירה, קיבוע חוקתי מובהק של ההגמוניה היהודית-לאומית-חברתית כמצעה הקבוע של מדינת-ישראל והגדרה מחדש של מערכת היחסים בין זרועות השלטון הדמוקרטי שלנו, בטרם יתפורר.
חרף הסתירה לכאורה שבדברים, לדעתי, נפתלי בנט הוא אדם מתאים לשותפות כזו. ככל שמסתמן בנט יהיה אחד המועמדים, אולי גם הרציני ביותר, להחליף את נתניהו בבוא היום. כניסתו של בנט למרוץ רציני על הבכורה, אפשרית בשני מסלולים - תחרות ראש בראש עם נתניהו או "דרך המלך" זה לצד זה.
תחרות ראש בראש תתרחש אם ימשך הניתוק הקיים בין השניים עד לבחירות הבאות (תחילת 2021). בהנחה שמבחירות אלה יצא נתניהו מוחלש מעט ובנט מחוזק מאוד, יהיו "הליכוד" ו"ימינה" אבני הבניין המרכזיות של הקואליציה הבאה. מערכת יחסי הכוחות בקואליציה תיקבע אז לפי כוחם הפוליטי היחסי והתלות של נתניהו כמוביל הקואליציה בימינה, לצורך הקמתה לצד שותפים נוספים.
"דרך המלך" קוראת לתאום ושיתוף עם נתניהו באמצעות איחוד מפלגות למפלגת ימין פלורליסטית, גדולה, אחת. אם ישכיל ראש הממשלה לטאטא לשוליים את היריבויות והמשקעים הישנים, לגייס את בנט באמת ובאמונה כשותף להולכת גוש הימין על יסוד סידור עבודה מוסכם וגלוי ביניהם, יוכל להתחיל בכך לאחר סיבוב הבחירות הקרוב (תחילת 2021) כשבנט, מחוזק פוליטית ע"י תוצאות הבחירות, מצטרף לליכוד כמיועד להיות סגן (פורמלי) לנתניהו, מחזיק בתיק התכנון הלאומי ארוך הטווח וממונה על תאום כל נושאי הפנים.
