בימי חודש אלול נכון לעצור ולהקצות זמן לחשבון ומחשבה,
אודות חגי תשרי ומשמעותם בחיינו כפרט וכאומה?.
מפתיע מאוד שמרוב נושאים נסחפתי ממחשבה למחשבה,
עד שנעצרתי בדמותו של הכהן הגדול בתוככי המקדש והתפילה,
בטקס השעירים, הגורלות ושילוח השעיר לעזאזל המדברה.
וכל זאת למה?,
כי ייתכן שלכל טכס, או תפילה יש משמעות באקטואליה,
ועל כך יעיד ביבי, הקבינט, הפרויקטור ונגיף הקורונה.
באין פתרון ומוצא לחיידק המסתורי הלובש ופושט צורה.
שאינו נגלה בעין ולא במיקרוסקופ בבית החולים ובמעבדה,
יש למצוא דרך למלט מאחריות כל נבחר או שר בממשלה,
ולמנות מייד קורבן ראוי המוכן לשאת לבדו האלונקה,
ובבוא היום והעיתוי "הנכון" ישולח לעזאזל המדברה".
ואכן הכנופייה והעומד בראשה מצאו מועמד נכון וראוי,
פרופסור בעל שם שבנבכי הכזב ופוליטיקה אינו מצוי.
בהיותו בטוח, לא בדק לא חקר ולא העמיד תנאי או דרישה,
בהיותו נאמן לכלל האומר "אין בודקים בשעת הסכנה",
הסתער מיד על המשימה כי הלחימה בקורונה היא עיקר המערכה.
האמונה בצדקת המאבק הרפואי וחדוות העשייה בריפוי והצלה,
לא הותירו לו זמן להבחין במזימות מצד עסקנים ואנשי שררה,
ולא במלחכי הפנכה סביב "הראש" המכינים מלכודות ונתיבי עקיפה,
להחליש ולחבל בעבודת הפרויקטור גם במחיר שימיטו עליו בוז וחרפה,
כל זה כדי להשאיר בידיו של "הבוס" את האחיזה בצמתי ההחלטה.
שהוא וחבר-מרעיו יארזו מאחורי הגב את "הרמזור" והעיר האדומה,
בתואנה להביאה "לדיון חוזר" והצבעה במליאת הקבינט והוועדה.
לנגד עינינו מחזה בלתי אפשרי ומקומם הכיצד אפשרי?,
לחיות ולקבל את המציאות של "רשע וטוב לו צדיק ורע לו"?,
הכיצד ייקחו פרופסור תם ויישר דרך וידרכו עליו כאסקופה?
רוצה אני לרוץ לחבק ולאמץ את גמזו לתמוך ולהרעיף עליו אהבה,
לאומר לו: "גם-זו" לטובה, החזק מעמד כי אתה נותרת התקווה.
והוא בחיוך אצילי ומבויש ישיב: את במבחן הארטילריה עברתי בהצלחה.
ובתפילת יום הכיפורים כשהכהן הגדול יכנס לקודש הקדשים,
יצא בבגדיו הצחורים כשלג וייגש אל שני השעירים,
נזכור וניתן עינינו בשעיר האחד המיועד להיות מושלך המדברה,
נעלה על נס את הפרויקטור אשר עמד לבדו מול נגיף הקורונה,
ומוכן היה לשאת בכל החרפות, הבוז והשטנה,
אף להיות מושלך "לעזאזל המדברה" העיקר למצוא לנו מזור ותרופה.