אני בוגי

משה (בוגי) יעלון איש כלבבי. היו לנו מחלוקות, ומן הסתם גם יהיו. כולן לשם שמיים וכולן ברוח טובה. בפעם הראשונה שמעתי עליו כאשר בתי סמלת המבצעים קרן, ששירתה במטה חטיבת הצנחנים 35 עליה פיקד, חזרה הביתה בפרץ צחוק. היא אמרה כי מדי בוקר צריך להעירו, והיא התביישה לקרוא לו מפתח אוהלו בכינויו "בוגי" אלא "משה, משה", והוא איחר להיענות. אך בשל דמותו הארוכה תמיד בצבצו נעליו הגבוהות מחוץ למיטה. כי הוא מופת לחייליו ולא יחלוץ אותן בעוד הם נדרשים לישון עימן. היום התעצמה אהדתי. זוכרים את הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי מכריז מול חומת החנק שבנו הקומוניסטים בבירת גרמניה המפוצלת "אני ברלינאי"? אני שואל ממנו ביטוי זה בתיקון: "אני בוגי". מפני שעשה את המעשה הנכון ביותר להגנת הדמוקרטיה במסגרת שלטון החוק. נוכח כוונת הזדון של ביבי ועבדיו הנרצעים וקרנפיו הרבים לצמצם את הדמוקרטיה, הכריז יעלון כי יצטרף לשנת לילה במאהל המחאה בבלפור ואם תבוא המשטרה לעוצרו - והוא הרי ח"כ הנהנה מחסינות - יאזוק עצמו לאמיר השכל. בוגי בחר בעמדה הרחוקה ביותר, המסוכנת ביותר, להגן על הדמוקרטיה מפני המתנכלים לה בלי להפר את החוק, אף שהוא עלול להתעמת עם צו רווי רשע האוסר על ההפגנות הגדולות בירושלים ובקיסריה. אין מה שנחוץ יותר מזה כדי לאותת לאנשי הרודנות כי כל ניסיון לשחוק את חופש הדיבור בשם נגיף שנזקו בבלפור ובקיסריה אפסי ייתקל בהתנגדות דמוקרטית מערבית, וגם ישוגר מיד לידיעת כל העולם החופשי. אנו ממשיכי המורשת היהודית האמיתית. התנ"ך הוא ספר האופוזיציה והוא שלנו, ולא של רבנים המחנכים את תלמידיהם לזוטות במקום לחזון הנביאים. הוא אופוזיציה לשלטון מלכי החושך על-פי אליהו וישעיהו ועמוס וירמיהו, זה האחרון ראה גם את בור המעצר. מהם למדנו להיאבק ברשע ובשחיתות ובשוחד ובמרמה ובהפרת האמונים ובאלימות המרושעת של השלטון מאחאב עד צדקיהו, ולאורם נלך לטובת שלטון החוק והצדק והחמלה ושותפות-הגורל - תכונות שהן מהן והלאה מבנימין נתניהו והלה-פמילייה שאיתו הנחלקת בין הקרנפים המסתגלים ושותקים בליכוד לבין פעילי עמוד הקלון (הלא הם יולי אדלשטיין, אמיר אוחנה, דוד אמסלם, עוזי דיין, אבי דיכטר, מיקי זוהר, יריב לוין, אוסנת מארק, בנימין נתניהו, שלמה קרעי, מירי רגב). לפיכך מהיום - אני בוגי. הערה מאוחרת: אומנם הכתבת בערוץ-12 הודיעה כי אם נלך לאכול סעודת חג אצל ההורים נרחיב את מחלת הקורונה, וזה הבל ורעות רוח, אך רבים מתעקשים ובצדק לא להשאיר את הדור המבוגר בדד. "חושו אחים חושו/ נרימה פעמינו/. חושו אחים חושו/ נסעד בבית הורינו" (שירו של יחיאל מיכל פינס מהעלייה הראשונה, אבל השורה האחרונה היא משלי. במקור: "לארץ אבותינו"). אם נלך בהמונינו אפילו משטרת אוחנה-שומר-גואטה לא תוכל לעצור אותנו כי אנו פועלים כחוק והם מקבלים הוראות מממשלה שהיא אומנם לגיטימית אבל צוויה רודניים.