רות בדר-גינזבורג, השופטת הדגולה בת ה-87 שהלכה לעולמה כיהנה 27 שנים בבית המשפט העליון בארה"ב. פסקי הדין הליברלים וההומניסטים שלה היו מעמודי התווך שסימנו את ארה"ב כמדינה נאורה, המקדמת זכויות אדם ללא הבדל דת גזע ומין או העדפה מינית.
אנו בישראל, ויהדות ארה"ב, מתייחסים לשופטת חכמה זו, בעיקר על הישגיה העצומים כשופטת בית המשפט העליון היהודיה הראשונה. לפניה הייתה שופטת אחת בבית המשפט העליון במדינה הגדולה. אילו הייתה השופטת פרוטסטנטית, קתולית, בודהיסטית או מוסלמית, כמעט ולא היינו מתייחסים לפסיקותיה החשובות, ולחכמתה, וספק שהיינו מוקירות את הישגיה העצומים. מה זה אומר עלינו?
כנראה שבדנ"א שלנו, כבני אנוש, בני העם שלתוכו נולדנו ועם ההיסטוריה והתרבות בתוכן צמחנו, יש עוצמות המטביעות את חותמן על ערכינו, חשיבתנו, והמושגים שהפנמנו. כך גם בעמים אחרים. יום אחד תשב בבית המשפט העליון בארה"ב אישה ממוצא פלשתיני, מוסלמית או נוצריה, ואף היא תבוא עם מטען ה-דנ"א שספגה בבית הוריה ובבית ספרה.
המסר הוא: רות בדר-גינזבורג הייתה מגדלור ענק. האמריקנים מבכים את השופטת הגדולה. יהודי ארה"ב מבכים את השופטת היהודיה הדגולה. כל אחד ואחת מאתנו מסתכלים לא רק במשקפיים מגדריות, אלא גם במשקפיים לאומיות וגזעיות המייצגים את התרבות לתוכה נולדנו ועמה צמחנו. בואו נכיר בשורשים שמהם באנו ונלמד לגוון את חברתנו ולהפוך אותה לגן המורכב מהרבה שורשים היוצקים את יופיים ותרבותם ומעשירים את החברה כולה.
