מיד נסביר מה רע. יום לפני הסגר כבר מילאנו את המקרר. או.קיי. מה עוד? הכנו רשימה של ספרים שאנחנו רוצים לקרוא, אבל לא רכשנו אותם כי ידענו שספק אם נקרא. למה? כי עודף זמן זה הרסני? בדיוק: אי-אפשר לדעת, ומראש, מה עושה סגר. גם כל הניסיון מהפעם הקודמת נמחק, אז כדי שלא נחשוב שלילית, בואו נחשוב חיובית:
היא אמרה לי "בוא נכתוב כל יום פרק". שאלתי אותה "פרק במה"? היא השיבה "בחיינו המשותפים". "מעולם לא הכרנו, כבר לא מדבר על נפגשנו. איך"? "אתה לא מבין"? השבתי "לא". "המריבה המשותפת הראשונה שלנו. עכשיו אתה מבין"? השבתי "כן". זה היה בטינדר, היום אני חושב שבזום, מאז שנכנסה הקורונה לחיינו הלהיט הוא זום וכל היתר פַּסֶה.
"מה הפרק הראשון" - אם נחזור לאותה שיחה. "אתה שואל אותי"? "כן". זה היה יום לפני שנכנסנו לַסגר. "הפרק הראשון אני מרימה יד לטרמפ, אתה עוצר ולוקח אותי. אני רק מביטה בך וקריאת הפתעה פורצת מבין שפתיי: המורה שלי בתיכון! איך זה שנים לא הייתָ איתי בקשר? אני הייתי צריך להיות איתך בקשר?, אתה שואל. ואז אנחנו שותקים. כל הדרך עוברת עלינו בשתיקה. וכשאתה מוריד אותי, מתעקש לקחת אותי עד הבית ואז עד הפתח, אני נושקת לך על הלחי".
"מה פתאום, את משבשת! הופכת את היוצרות. נכון, את מרימה יד לטרמפ אני עוצר ולוקח אותך. ואז בוקעת קריאה משפתיי - לא משפתייך! - המורֶה שלי בתיכון! איך עברו השנים ואיך לא היינו בקשר! יותר אנחנו לא מדברים, נכון, ואני מוריד אותך ליד ביתך. הנשיקה על הלחי לא זכורה לי".
- "פרק שני"? "את רוצַה הפעם שאני אפתח"? - "כן". "בזום, בטלגרם, במסנג'ר, או במשהו אחר". "משהו אחר: טלפתיה". "בטלפתיה לא משנה לנו בכלל שיש סגר. אני חושב על משהו, מיד עובר אלייך במהירות האור חלקי שתיים, אני צועק, וזה מוחזר אלייך במהירות הקול כפול שלוש". "לא מעניין אותי הטכניקה, הַמשך".
"מיציתי טלפתיה. זה לא היא. זה דמיון מודרך. את יושבת בבית חושבת על משהו (בשיטה הזאת לא מחוּור לי על מה), דפיקה בדלת. את פותחת". "כבר לא יכול להיות: אני לא פותחת את הדלת לזרים". "את כן פותחת אני לא זר, מיד את מזהה אותי: אתה התלמיד שלי! ששנים לא ראיתי". - "המורֶה שלי! המורֶה שלי! אני עומדת על הגרסה שלי".
"אנו נופלים זה בזרועות זו - יודע שצריך להגיד זה בזרועות זה כשלימדת לשון דקדקת כקוצו של יוד". - "אתה מאשים אותי שהייתי נוקדנית? נופלים דווקא מוצא חן בעיניי". "מדלגים על כל גינוני הטקס - את בוודאי תתקני לטכס. ומשם הדרך אל, לא רוצה להגיד במפורש מה, קצרה".
"צנזורה"? "כן". "לא מבינה מה הקשר". "רגע, תני לי רק לסיים ואז אתפנה". "כותרת תחתונה? שורת-מחץ"? - "כן". - יום לפני הסגר. מחשבות לא מחייבות.