השבוע, ביום שני בערב, בתום תפילת נעילה, לאחר תקיעת השופר, שרנו "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". עתה, אנחנו בפתחו של החג השלישי - חג הסוכות. המיוחד בחג זה שבו נגור בסוכתנו שבוע ימים, נחליף את דירת הקבע שלנו בדירת ארעי.
ידוע שכל רגל משלושת הרגלים קשור למאורעות מיוחדים שקרו לעם ישראל בראשית הולדתו במצרים. חג הפסח - חג החרות, מזכיר את היציאה עצמה. חג השבועות, מזכיר את מתן תורה. ואילו חג הסוכות מזכיר את ענני הכבוד, והסוכות שבהן הושיב הקב"ה את עם ישראל בצאתם ממצרים. לאמור, הסוכה מופיעה כעין זיכרון לשמירתו של הקב"ה על עמו הנבחר במקומות המסוכנים ביותר במדבריות הצחיחים, במקומות של ליסטים מזויינים וחיות רעות.
הביטחון שלנו בבורא הולך ומתעצם דווקא במועדים, היות שהוא הועיד אותם עבורנו על-מנת שנעסוק בתורה ונקיף את עצמנו במצוות וכך נרבה את זכויותינו. בחודש תשרי המלא באירועים מראש השנה ועד שמחת תורה, יש חגים שלא קשורים ביציאת מצרים ואין להם קשר לנושאים חקלאיים. מחד-גיסא, ראש השנה ויום הכיפורים שייכים למהלך אחר. מהלך של דין, תשובה וכפרה. מאידך-גיסא, אנו פוגשים את חג הסוכות חג המשופע בשמחות בסמיכות ליום הכיפורים.
מה הקשר של חג הסוכות לשאר החגים הקודמים לו? לשאלה זו נאמרו מספר תשובות, אשתדל למנות שתיים מהן:
הראשונה: בחסידות מובא בשמו של האר"י הקדוש על הפסוק בשיר השירים: "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני" (פר' ב', ו'). שמאלו תחת לראשי - אלו ימי הדין של ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים. וימינו תחבקני - זו מצוות הסוכה. האר"י הקדוש ממשיל את מהלך חגי תשרי למעין חיבוק אלוקי של הקב"ה לכנסת ישראל. לאמור, מהלך חגי תשרי הוא מהלך שבו אנו זוכים לעמוד לפני הבורא באהבה, אולם לפני שנוכל להגיע לאהבה אמתית עלינו להקדים לה יראה.
השנייה: בלימוד משותף על מערכת המצוות הקשורה לחג הסוכות, הועלה רעיון נפלא. מדוע חג הסוכות מופיע לאחר הימים הנוראים? ידוע הוא שמערכת החגים של עם ישראל בנויה כמו מערכת החיים של האדם. פסח - הוא הלידה, שבועות יום קבלת התורה הוא בר המצווה, וסוכות הוא החופה עם הקב"ה. לפני חג הסוכות אנו עוברים תקופה לא פשוטה שכוללת את בניית הקשר מחדש עם הבורא - באלול, ראש השנה ויום הכיפורים. בחג הסוכות מתעטפים אנו בקדושתו של הבורא ועם ישראל הופך להיות בבחינת החתן.
עתה, נבין גם מדוע בניית הסוכה בחודש תשרי ולא בחודש ניסן שאז יצא עם ישראל ממצרים. לשאלה זו עונה הטור בסימן תרכ"ה באורח חיים: "ציוונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו ואף על-פי שיצאנו ממצרים בחודש ניסן לא ציוונו לעשות סוכה באותו הזמן לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל, ולא הייתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצוות הבורא יתברך, ולכן ציווה אותנו שנעשה בחודש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו וליישב בביתו, ואנחנו יוצאים מן הבית ליישב בסוכה. בזה יראה לכל שמצוות המלך היא עלינו לעשותה".
