"הדרך היחידה שלנו להציל את המדינה היא... להתגייס למאבק". את הדברים הללו אמר השר לביטחון פנים, אמיר אוחנה, ביום ה-29 בספטמבר. האם השר לביטחון הפנים באמת מגויס למאבק? מה באמת מעניין את אמיר אוחנה? החלטתי לבחון זאת. למי שלא יודע, אני מתגורר ברמת הגולן.
מאז תחילת המשבר, ומעת שהציבור הונחה לעטות מסיכות במרחב הציבורי, אני עד לאינספור אנשים ונשים ברמה (כמו במקומות אחרים) שמזלזלים בהנחיות הבריאות. לכולנו ברור כעת שהזינוק בתחלואה והסגר שניכפה שלנו בשנית הינם תוצאה של ההפרות הבוטות של ההוראות לעטות מסיכות ולשמור על ריחוק חברתי.
בחודש יוני נפגשתי עם מפקד משטרת הגולן, סנ"צ עמוס שמעוני, ודרשתי שתהיה אכיפה אמיתית ורצינית בעיר. תשובתו של סנ"צ לדרישתי היתה: "אינני רוצה להתעמר בתושבים ולתת להם קנסות...". הפגישה לא הניבה פירות. אין אכיפה ברורה ויעילה ברמת הגולן, והציבור (אם כי לא כולו) ממשיך לזלזל בהנחיות.
ביום ה-18 באוגוסט שלחתי מכתב למפקד משטרת הגולן, סנ"צ שמעוני, שבו אני שב ודורש שתהיה אכיפה בעיר. למכתב זה לא קיבלתי שום התייחסות מסנ"צ שמעוני. אציין, שהעברתי את העתק המכתב גם לראש המועצה שלנו דימי אפרצב, ובעקבות המכתב שלי הוא הוציא מכתב משלו לסנ"צ שמעוני, ודרש אכיפה מוגברת. למיטב ידיעתי, גם ראש המועצה לא קביל התייחסות רצינית.
את אותו מכתב, מן ה-18 באוגוסט, שלחתי גם ללשכת מ"מ מפכ"ל המשטרה, וגם ללישכת השר אוחנה. לא קבלתי התייחסות מאף אחד משני הגורמים הללו. בשלב הזה החלטתי לבדוק האם השר לביטחון פנים באמת מתעניין במה שקורה אצלנו. ביום שני 21 בספטמבר שלחתי שני מיילים ללשכת השר לביטחון פנים, אמיר אוחנה. הראשון בשמי האמיתי, וכך כתבתי:
לכבוד
השר לביטחון פנים
מר אמיר אוחנה
שלום.
ביום 18 באוגוסט 2020 שלחתי מכתב למפקד משטרת גולן, סנ"צ עמוס שמעוני, בנושא היעדר אכיפה יעילה של תקנות החירום בעיר קצרין.
את העתק המכתב שלחתי למשרדך באמצעות הפקס.
לנוחיותך, מצורף למייל זה העתק נוסף.
עד עתה, למעלה מחודש מאז שיגרתי מכתבי אל מפקד משטרת גולן ואליך, לא זכיתי לקבל אף תגובה, וגם איננו רואים בשטח שום שיפור באכיפת החובה לעטות מסיכות ולשמור על ריחוק חברתי.
בשבוע האחרון מספר החולים בקצרין יותר מאשר הכפיל את עצמו, ולא נראה שלמישהו במשטרת גולן אכפת מכך.
אני שב ופונה לכבודו בבקשה ובדרישה להורות לשוטרי משטרת גולן, וסנ"צ שמעוני בראשם, לאכוף ביעילות את החובה לעטות מסכות במרחב הציבורי, מיידית וללא כל משוא פנים.
אני מצפה לשמוע ממך בקרוב מאוד כיצד בדעתך לפעול על-מנת שאכיפת ההנחיות בקצרין תיעשה באופן מלא, ומיידי.
בכבוד רב
הרב שמואל לוין
(כתובת, טלפון, וכו')
המייל השני, ששלחתי מכתובת מייל אחרת, היה כך:
לאמיר אוחנה,
השר לביטחון פנים
שלום.
אני עוזי ועקנין.
אני גר בבית משותף באשקלון עם בן הזוג שלי, כבר יותר משנתיים.
יש לנו שכן שוטר, שכל הזמן מעיר לנו הערות פוגעות, כמו למשל "זוג סוטים", או"חולי נפש".
לפני כמה ימים הוא דרש ממני להוריד את דגל הגאווה שיש לנו על המרפסת, בטענה שזה עושה רושם רע על הילדים שלו ופוגע בחינוך שלהם.
נסינו להתלונן בתחנת המשטרה על ההתנגות של השוטר, אבל השוטר שם אמר לנו שיש לשוטר זכות להביע את דעתו כי זה מדינה חופשית ודמוקרטית.
כתבנו מכתב על הבעיה הזאת לדובר של המשטרה, אבל לא קבלנו שום תשובה.
אנחנו לא יודעים מה לעשות יותר, ומבקשים ממך שתעזור לנו.
תודה רבה ושנה טובה
עוזי ונדב
אשקלון
שני המיילים קיבלו מיד את המענה האוטומאטי של "פנייתך התקבלה".
באותו יום, 21.9, בשעה 16:45 התקבלה תשובה למייל השני:
שלום רב.
על-מנת שמוכל לבדוק פנייתך, אודה לקבלת מס' הנייד שלך.
תודה
למחרת, 22.9 שלחתי את מספר הטלפון הנייד שלי.
ביום 24.9, בשעה 14:16 התקשר בחור העונה לשם "ערן", הציג את עצמו כ"מהלשכה של השר אוחנה" וביקש לדבר עם "עוזי ועקנין". בתחילת השיחה, הוא התנצל שלקח לו יומיים לחזור אל עוזי...
בשלב הזה הבהרתי ל"ערן" שאין "עוזי ועקנין", ושאני 'המצאתי' אותו על-מנת לבדוק מה באמת מעניין את השר אוחנה: אכיפת ההנחיות ברמת הגולן או זכויות קהילת הלהט"בים. שאלתי: איך ייתכן שמכתב של הומוסקסואל מאשקלון שמתלונן על שוטר גס-רוח מקבל התייחסות כמעט מיידית, אך מכתבו של אזרח מרמת הגולן, אשר לנגד עיניו מפירים הנחיות על ימין ועל שמאל והמשטרה איננה אוכפת, והוא מתלונן על כך - אינו מקבל שום תשובה, לא ב-18 לאוגוסט ולא ב-21 בספטמבר.
ל"ערן" לא היו תשובות ברורות. הוא טען שראה גם את המייל הראשון ששלחתי, בשמי האמיתי, אבל "כנראה שזה עדיין בבדיקה".
זהו. עכשיו אנחנו יודעים מה באמת מעניין את השר לביטחון פנים אמיר אוחנה, מה גורם לו 'לקפוץ ממקומו', ומה פחות חשוב לו. וכעת אנו גם מבינים מדוע חלקים מן הציבור ממשיכים להפר את הנחיות הבריאות באין מפריע. כשמי שאמר שצריך "להתגייס למאבק" לא באמת מתגייס, גם אלו שתחתיו אינם עושים את עבודתם באמונה.