מגיפת הקורונה הבלתי מוכרת, שפרצה לחיינו בהפתעה בתחילת השנה, חוללה זעזועים ונזקים חמורים בכל תחומי החיים. מגיפה בלתי מוכרת לכל המערכת הרפואית והשלטונית שלא היו לה ידע מוקדם כיצד אפשר וצריך לטפל בה. העדר הידע והחובה לפעול להצלת חיים גרמו למחלוקות בקרב מקבלי ההחלטות שגרמו לעיתים קרובות לבלבול ולנזק במקום לתועלת. ההגיון הסביר ותחושת האחריות של החובה להתייחס למגיפה הרפואית כמשימה לאומית דחופה, הייתה שתזכה לשיתוף פעולה מצד כל הגורמים הפוליטיים בקואליציה ובאופוזיציה. אבל קרה בדיוק להפך. כל ההנחיות שהוצאו על-ידי הממשלה והרשויות הרפואיות, במאבק למניעת הדבקויות, זכו לגל של התנגדויות והסתיגויות, חלקן ענייניות חלקן פוליטיות קנטרניות.
ועדת הקורונה בכנסת הפכה לזירה פוליטית, שבה מיעוט קולני של חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה לא בחלו בשום אמצעי כדי לטרפד את המאמצים והאמצעים הקריטיים להאטת המגיפה. גם בקבינט הקורונה הממשלתי התחוללו ויכוחוים לא ענייניים בין שותפי הממשלה. הוויכוחים בוועדת הקורונה בכנסת ובקבינט הקורונה הממשלתי, עיכבו ומנעו קבלת החלטות דחופות.
הלהט הפוליטי האופוזיציוני הוליד תופעה חמורה של "כת מכחישי הקורונה". רבים בציבור התעלמו וצפצפו על ההנחיות וגרמו להתפשטות ההדבקות. תופעות המוניות של קיום חתונות, הפגנות, מסיבות ותפילות החמירו את המצב. חלק בציבור בקרב המפגינים, חשב שחשוב יותר לפעול נגד נתניהו והממשלה מאשר להיות שותפים במאבק נגד הקורונה. גם הממסד המשפטי וחלק ממפלגות האופוזיציה "תרמו" גם הן להגברת היאוש והדמורליציה, והיו גם "פרשנים" שעשו השוואה בין מחדל יום הכיפורים בימי גולדה ודיין, לבין מחדל המאבק בקורונה של ממשלת בנימין נתניהו ובנימין גנץ.
הוויכוח הלוהט בין תומכי חופש ההפגנה בבלפור בכל מצב ותנאי, לבין התנגדותם של הרופאים ורוב הציבור, הפך לסוג של מרי אזרחי בשיא התפשטות המגיפה והתחלואה בסיסמה של זכות ההפגנה. ההגיון של המפגינים היה כמו ההגיון של עסקני החרדים שתבעו את חופש זכות התפילה בכל תנאי ומצב. אחווה מסוכנת של שני קצוות הקיצונים. דעתם של הקיצונים החרדים והמפגינים בבלפור הייתה שהם חסינים מהקורונה. גם הנציגים של כחול לבן וגם היועץ המשפטי התעקשו על המשך ההפגנות ומנעו הטלת מגבלות וסגר עד שהמצב החמיר והם סוף-סוף התקפלו לאחר שגרמו נזק. הפסיכוזה האנרכיסטית שהשתלטה על חלק מהמפגינים חשפה דעות הזויות "שהאשימו" את נתניהו שהוא משתמש במגיפה לצרכיו האישיים והפוליטיים.
השפעתה הבעיתית של התקשורת במאבק בקורונה המגיפה ההמונית פגעה בכל חלקי האוכלוסייה. לתקשורת יש השפעה אדירה על הציבור ועל יכולת המאבק בנגיף. ואולם התקשורת הלהיטה את האווירה בכך שהיא שידרה ללא הפסקה דווחים על המחלוקות הפוליטיות והרפואיות, שהשפיעו לרעה על המוכנות וההתמודדות עם הקורונה ועל עצם החיים. מצער ומדאיג שדווקא בימים אלה בה אנו נדרשים לאחדות ולערבות הדדית, יש בתוכינו אנשים שהפכו את המאבק במגיפת הקורונה לעניין פוליטי הרסני. התקשורת הלהיטה ותידלקה את הוויכוחים והמאבקים בין מתפללים למפגינים, בין תומכי הסגר למתנגדיו, ובפריצות לחדשות מאירועי ההפגנות. במקום לתת את הבמה לדוברים תומכי אחדות ואחריות ולמובילים הרפואיים, עורכי ומנהלי התקשורת נתנו את הבמה למסיתים וכביכול למומחים רפואיים תמהוניים.