הזכות למחות, להפגין, להביע דעה, להיאבק על הדעה, לעשות כל שלאל ידך במסגרת החוק, לחולל שינוי, היא זכות בסיסית. בימים אלה חובה להזכיר את הברור מאיליו. אחרי שאמרנו, כתבנו, הזכרנו, צפות ועולות במלא עוזן השאלות שחלק ניכר מהאנשים האמורים לשאול אותן מועלים בתפקידם ולא שואלים אותן כלל וכלל ובמקרה הטוב יותר, פוטרים אותן כבדרך אגב.
האלימות הקשה תוך הפרת החוק ברגל גסה, בברוטאליות של תעוזה, בהתקפי זעם בלתי נשלטים של חלק מהמפגינים, מתכתבת עם אלימות תוצאתית של חלק מאנשי המשטרה מחד ועם חלק מעברייני האנטי מחאות מאידך-גיסא, הפוגעים באלימות במפגינים תמימים הממלאים את חובתם האזרחית הראשונה במעלה.
המדרון החלקלק כבר כאן, עברייני המחאות השונות, כמו עברייני בתי הכנסת שהפרו את תקנות החירום שאושרו ברוב ברור על-ידי הריבון חייבים לשלם על מעשיהם. המציאות בה החוק הופך להמלצה היא בלתי נסבלת ואסור לאפשר אותה. למפגינים כמו למתפללים עומדים כלים נוספים לפעול כדי לשנות חוקים, בג"ץ הוא אחד מהם, ועד שיפעלו בדרכים החוקיות והלגיטימיות אסור לאפשר את ההפקרות העטופה באידאולוגיה לשום צד.
בל יעז נשיא המדינה לחון את מקבלי הקנסות ואת בעלי הרישום הפלילי מאירועי החרפה וכרסום הדמוקרטיה הללו. בל יהין היועץ המשפטי לממשלה להעז להקל בדינם של עברייני אנטי חוקי מדינה. חובה לסכור את פיהם של אנשי ציבור חסרי אחריות ומקוששי תשומת לב הקוראים לעברייני הדמוקרטיה להמשיך בהתנהגותם המסכנת והמסוכנת, לא לקיים את החוקים, לא לפחד מלעמוד לדין כי פוליטיקאי התועלת יעמדו לצדים, כמו גם חסרי האחריות הקוראים לממן בגיוסי המונים את קנסות עברייני הדמוקרטיה.
המדרון החלקלק כבר כאן, השבטים הישראלים מיישרים קו, החרדים, הערבים, המפגינים, ככל שהמדרון חלקלק יותר ההקצנה גוברת, מתעצמת, הסכרים נפרצים, היכולת למצוא מאחד, מחבר, מכנה משותף, מאבדת מהרלוונטיות שלה, הדבק מתייבש והפרימה החברתית מתרחבת. לתהליכים אלה בחברה הישראלית יש משמעות הרסנית, משמעותית. תיאוריית העם בישראל כחברת קורי העכביש, על-פי נסראללה, מתחילה להגשים עצמה. הנזק האסטרטגי הוא עצום, לטווח הרחוק, מה שהיה נהיר לכל בבחינת התלכדות העם בעתות משבר, אינו ברור כיום דיו. הזרקורים המאירים רק את הרע, את המפריד, את המפלג אינם מאפשרים לראות את הטוב העצום והרב שיש במדינת ישראל.
האם במטרה לסיים כהונתו של ראש ממשלה, אשר על-אף הגשת שלושת כתבי האישום נגדו עומדת לו חזקת החפות והמחוקק קבע כי יוכל להמשיך ולנהל את ענייני המדינה, גם אם זה ציבורית נראה מחויב המציאות, הכל מותר? מותר לרמוס חוקי המדינה ותקנות החירום, מותר לתקוף שוטרים ומותר לסכן אזרחים?
האם במטרה לקיים פולחן דתי, להתפלל בבתי כנסת, לרקוד ולשמוח יד ביד שכם אל שכם בשמחת בית השואבה, לטעום מלחם קדשו של כבוד האדמו"ר בטיש סביב שולחן ארוך כאורך הגלות, מותר לרמוס חוקי המדינה ותקנות החירום, מותר לתקוף שוטרים ומותר לסכן אזרחים? התשובה היא לא ועוד פעם לא ועוד פעם לא.
אם נותרה בהנהגה הפוליטית, רבנית, עוד מעט אחריות, אם ערך חיי אדם חשוב לכם, זו העת לגלות מנהיגות, זו העת לחזק ולבצר את המכנה המשותף של הרוח הישראלית, זו העת של כל אחד מאתנו לעשות הכל, אבל הכל, כדי לעצור את ההתדרדרות במדרון החלקלק.
