מחאה פארש

איני מכיר איש מכירות אחד אשר לא עמדה מולו הדילמה אם להשקיע בעיקר בשימור לקוחות קיימים, או לחלופין להשקיע בעיקר בגיוס לקוחות חדשים. כל שוק והשיקולים שלו, כל עסק והשיקולים שלו, אך ודאי שאם קיום העסק בטווח הקצר תלוי באורח ודאי בגיוס לקוחות חדשים, הרי שהפניית כל משאבי העסק לשימור השוק הקיים היא החלטה אובדנית עסקית. וכך בדיוק פועלים מובילי המחאה, מתחילתה. על-אף ההזדמנות הענקית שנפלה להם לידיים עם זעם של ציבורים גדולים על הממשלה עקב השפעות המגיפה, הכוח הפוליטי של המוחים נמצא ברמת ירידה קבועה, הימין מכדרר בסקרים מנתניהו לבנט, כך שיחדיו הם מתחזקים מדי יום, והשמאל נוחת ונוחת. והסיבה היא ברורה, מסרי הבסיס של המחאה הזו שגויים מהיסוד, והתוצאה היא גול עצמי. הדגל הבולט ביותר של המחאה הוא הדגל השחור, אשר ידיעות בעיתונות מקשרות אותו לאהוד ברק, ודגל שחור נועד רק לציבור מאוד מסוים, ציבור שמאלי, שרידי מפא"י, שלא מבינים עד היום איך הימין נפנף אותם ממסדרונות השלטון, אותו ימין שללא תמיכת חלקים ניכרים ממנו, השמאל הישראלי לא יגיע לעולם לשלטון. הדגל השחור נועד להוציא כמה עשרות אלפי "לקוחות שבויים" של השמאל לרחובות, מה שנותן הרבה זמן מסך, מה שמשחרר הרבה אמוציות, אבל לא משנה לטובה את המאזן הפוליטי. על-מנת לשנות את המאזן הפוליטי עיקר המאמץ חייב להיות באטרקטיביות של המוצר ובגיוס לקוחות חדשים, באשר הלקוחות הקיימים הם ברובם שבויים ולא יילכו לשומקום, והמחאה המטופשת הזו לא עוסקת כלל בנושאי הליבה האלה. מאד עצוב שכזו השקעה של כל-כך הרבה צעירים וצעירות לא מועילה לאיש ולא תועיל לאיש, באשר היא מחטיאה לחלוטין את המטרה שהיא העברת מצביעי ימין לשמאל, וראינו איך הליכוד בראשות מנחם בגין עשה זה כאשר כבש מספר פעמים את השלטון, ומכאן ברור שמנהיגים מוכשרים ונחושים מסוגלים לעשות זאת, ואידך זיל וגמור...