בגלל משבר מחלת ה"קורונה", ומנגד גם בלי שום קשר אליה, הרי שהחברה הישראלית ממשיכה בפירוק "הלגו הציוני". זה מאוד, מאוד דומה למה שקרה לבסוף, לפני כשלושים שנה, בבריה"מ לשעבר בפרט, ובמדינות הקומוניסטיות של מזרח אירופה, אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית בכלל. פרצי הגזענות בישראל הם חלק בלתי מבוטל מהתהליך הזה. אלה אינם פרצי גזענות המשויכים רק לצד בעלי השליטה הלבנה כנגד המיעוט הכהה או ששייכים לעם השליט נגד המהגרים בלבד. הקרבות החברתיים בישראל הם לאורך ולרוחב המפה החברתית שלה. יש בהם הכל ומכול כול.
זוהי מלחמה בין בוני הארץ הלבנים לבין אלה הכהים שהובאו לכאן כדי לשמש "כוח עבודה זול" וגם "בשר תותחים" נגד "האויבים החיצוניים". יש כאן מלחמות דת בין חילוניים לדתיים ולחרדים, בין אנטי דתיים נגד מסורתיים, דתיים וחרדים ובין חילוניים, דתיים ומסורתיים נגד החרדים. יש כאן כמובן מלחמה בין ערבים ליהודים עם רקע היסטוריוגראפי - קולוניאליסטי, בו היו פעם הערבים הרוב השליט והיהודים השולטים כיום היו המיעוט הקטן. ויש כאן בכלל מלחמה על המושג "מיהו יהודי". ויש כאן גם מלחמה של הוותיקים והאזרחים נגד המסתננים הלא חוקיים. ובתוך החברה המתקראת "יהודית" ישנה מלחמה עדתית - בין אירופים במוצאם למזרחיים במוצאם, ויש גם מלחמה של השבט האתיופי נגד שאר החברה היהודית.
וכמובן ישנה כאן המלחמה להתבדלות ונגד קיפוח שמנהלים המהגרים הסלאבים, שלפעמים הם נלחמים לבד נגד החברה הישראלית ולפעמים הם זוכים לעזרה משכניהם לשעבר בבריה"מ לשעבר, מהיודי חבר העמים. וכמובן שהמפלגות המרכזיות מנסות לייצג כל פלח חברתי בישראל הנאבק נגד הפלח/ים האחר/ים. החברה הקיבוצית הלבנה והאנטי דתית מתפרקת רעיונית ועל השלל מנסים לעוט תושבי עיירות הפיתוח המזרחיים. למפלגת העבודה - זו שהביאה לבניית ה"לגו" הזה וגם לתחילת חורבנו, לא תעזור גם הנשמה מלאכותית כדי להתמודד שוב גם בבחירות הכלליות הבאות. ה"מוות הקליני" שלה הוא חלק מתהליך הגסיסה הציוני-ישראלי.
הניסיון להביא עוד מהגרים במסווה של "עולים" (ולהשתמש ב"גיור" הדתי כמנוף אנטי דתי למטרה זו...), הוא חלק ממלחמת השבטים והרסיסים החברתיים בישראל, זה נגד זה, כדי לא לאבד את ההגמוניה שלהם או כדי להשתלט ולהקים הגמוניה חדשה. והנה, כצפוי כמובן, שאישים ציבוריים, פוליטיים ותקשורתיים מפוחדים מהמצב הזה ומנסים שוב ושוב להציל את ה"לגו" הציוני בקואליציות מוזרות או אפילו בהעלאת אישים שונים ומשונים לשלטון, שהם אינם דווקא מבני השקפותיהם המדיניות. אבל כפי שהרוח התורתית קובעת הרי שמה שנולד מחטא ומטומאה איננו בר קיום לטווח ארוך בעולמינו אלא סופו לעבור מהארץ כי מעצת השטן יצא הדבר.
כך זה קם ולא נשלם כאשר הציונות הגיעה לארץ ישראל, כבר בסוף המאה ה-19, היא הגיעה במטרה להשתלט כמיעוט על הארץ הזו, ובעזרת הגירה חד-צדדית להפוך לרוב. לא אכנס כאן לכול התהליכים הללו אבל בגלל המכנה המשותף הצר מדי ליהודים, ובגלל חוסר המכנה המשותף עם המיעוטים המקומיים, הרי שהוקמה כאן חברה קולווניאליסטית ללא שום עמוד שידרה מאחד, תוך כדי ניסיונות לשנות ולפרק צבורים אחרים. הסיסמה "יהודית ודמוקרטית" איננה כלל עדות להיסטוריה ההפוכה שהתרחשה בארץ.
כיום המיעוטים הלבנים והאנטי דתיים, ששלטו פעם, מבינים שאת גלגל ה"דמוקרטיה" כבר אי-אפשר להחזיר אחורה ולהופכו ל"דמוקרטיה אתונאית" בלבד. מכאן באים כל המירמורים של אנשי הקיבוצים, תנועת העבודה ההיסטורית ואפילו של חוגי הציונות הדתית, שבעבר היו שותפים מלאים לפרויקט הקולוניאליסטי הזה. מי שמאמין שאפשר למצוא מכנה משותף כדי לשרוד "ממלכתית", בין כל חלקי ה"לגו" החברתי הזה או שהוא טיפש או שהוא רמאי.
המלחמה בציפורנים נגד הפרוק העליונות של המיעוט הלבן והקולוניאליסטי אומנם מתחילה להישבר אבל במשפט, בתרבות, באקדמיה ובתקשורת היא ממשיכה לשלוט, ללא קשר להבדלי ההשקפות של ימין ושמאל בענייני מדיניות חוץ. במיוחד בתקשורת יש למעט האחוזים של האוכלוסייה הקולוניאלית השלטת בישראל את הכוח להמשיך ולהשמיע את קולה. כך היא עושה זאת בשידורי החדשות נגד החרדים, ושוב ושוב היא מדגישה את הריבוי הטבעי, בלי עין הרע, של החרדים. מזאת מודאגים גם אנשי הציונות הדתית הפרו קולוניאלית, כמו למשל השדרים הראל סגל וקלמן ליפסקינד, שיודעים בנושא הזה להתאחד עם כתבי שמאל נגד ה"דמוגרפיה החרדית".
לצערי הרב הרי שגם נציג של התקשורת הערבית החל להצטרף לקו הזה, לאו-דווקא נגד החרדים. זהו ידידי וחברי עוד מימי פעילויות הנוער שלנו - עודה בשאראת מיפיע שליד נצרת, איש חד"ש. את מאמר התמיכה שלו בשרידי הקולוניאליסטים הלבנים הוא מפרסם בביטאון הקולוניאליזם הלבן ההיסטורי - בעיתון הארץ. לפני מספר שבועות הוא כבר הופיע בתוכנית "קלמן וסגל" בערוץ הראשון ותמך בצד הקולוניאליסטים הלבנים שנותרו בישראל, כנגד זעקת הציבור המזרחי בישראל הדורש את השוויון האזרחי והפוליטי שלו. לפלא היה כיצד ערבי מחד"ש, המתיימר לייצג את הציבור הערבי הנלחם לזכויותיו, מסביר ותומך בטענת האליתיסטים האשכנזים למען זכותם ההיסטורית לנהל עד עולם את המדינה הזו, גם כמיעוט, רק משום שהם הקימוה.
השבוע פרסם בשאראת עוד מאמר בעיתון הארץ, והפעם בתמיכה בטענתו הגזענית של אמיר השכל נגד השוטרת ממוצא אתיופי, שאסור לה לפגוע ולכבול אותו רק משום שהוא הביא את הוריה מאתיופיה. בשיחה עימי הסביר לי בשאראת כי תמיכתו באליטות האשכנזיות הגבוהות ובהשכל הן משום שהליכוד האנטי ערבי משתמש במשטרה נגד "החופש במדינה". לא ארחיב את הויכוח על טענה זו אבל בשאראת - ששוב הוזמן לתוכנית "קלמן וסגל", שוכח כי כפי שהשכל וכנופייתו טוענים לבעלות על המדינה רק משום שהם "הביאו עולים ממזרח" הרי שכך טוענים גם הגזענים והאנטי דמוקרטים כלפי הערבים - שבגלל פיתוח הסקוטר הערבי על-ידי החברה הציונית, אזי, על החברה הערבית להודות לציונות ולהיוותר בתחתית הסולם.
בשאראת מסייע ל"הפרד ומשול" של שרידי הקולוניאליסטים לשמור את האפרטהייד של מיעוט מבוטל על רוב האוכלוסייה הישראלית. בתמיכתו זו בעצם בשאראת נותן לגיטימציה לכל ההגירה הסלקטיבית שנוהלה, ובמיוחד על חשבון הערבים, על-ידי תנועת העבודה הישראלית ועל-ידי הציונות הדתית, בשינוי הדמוגרפי בישראל במאה השנים האחרונות. לא במקרה סגל וליפסקינד, מהימין הקיצוני, מביאים שוב ושוב את בשאראת מהשמאל הערבי לתוכניתם, שעל-ידי כך הם מציגים לציבור היהודי הנשלט על-ידי אליטה קולוניאליסטית את ההוכחה שהערבים שותפים לדיכוי המזרחיים, הימין והחרדים על-ידי אותה אליטה.
