מספר ימים לאחר לכתו מאתנו סופר אהוב עלי, יהושע קנז, מצאתי עצמי נוטל בהתרגשות פעם נוספת את ספרו "בדרך אל החתולים", ספר שבשנים האחרונות חזרתי אליו יותר מדי פעמים. היום יותר מתמיד קשה לי לחזור לתיאורי ההזדקנות שבספר, כשאני מודע לכך, ששנות הזקנה האחרונות לא היטיבו עם יהושע קנז, שנאלץ להגיע לבית אבות סיעודי, בו גם פקדה אותו מחלת הקורונה הקטלנית.
אני מוצא עצמי חוזר לספר, שנכתב בשנים שהאירו לו פנים, בו היטיב הסופר יהושע קנז להוליך אותי הקורא באמצעות כתיבה רגישה ומדויקת במעגל הסגור של הזיקנה המדלדלת את הגוף ואת הנפש. אני מהלך במעגל, שטווה לי הסופר המחונן יהושע קנז בספרו. אני מהלך ומתרגש עד דמעות מהמראות ומהקולות, מהקונפליקטים ומרגעי החסד של נשים וגברים בערוב יומם, שבצירופם יצרו סיפור רב עוצמה.
יהושע קנז, שבספרו "התגנבות יחידים" הביא לראשונה אל קדמת הבמה הספרותית את כל המודרים מההרואיות ומן החברה והעמידם לפני יפי הבלורית, מביא לקדמת הבמה ב"דרך אל החתולים" דמותה של אישה זקנה ערירית, אלמנה עלובה. הדמויות הדחויות, המהלכות בשוליים הם גיבורי הספר "התגנבות יחידים", הדמויות הדחויות הם הגיבורים המרגשים בספר "בדרך אל החתולים".
אני משלב את הקריאה החוזרת ונשנית בספר "בדרך אל החתולים" עם צפייה חוזרת ונשנית בסרט אותו ביים חורה גורביץ. כך אני מקל על עצמי בימי הסגר, שהקורונה גזרה עלינו. אני מודה, שהתאהבתי בגיבורת הספר, יולנדה מוסקוביץ, אישה ערירית בת שבעים וחמש, אותה מיטיבה לשחק השחקנית ריטה זוהר.
משחקה של ריטה זוהר מרטיט ומרעיד את כל נימי נפשו של הצופה, הפוגש את הגיבורה יולנדה מוסקוביץ. יולנדה בעברה הייתה מורה פעילה לצרפתית ועתה היא כבולה בשגרת חיים ריקניים וחורקים בדירה קטנה ועלובה בשכונה דחויה, כשתחת חלונה המולת חתולי השכונה המזדווגים והשופעים שמחת חיים.
יולנדה מוסקוביץ, הנסערת מהמולת החתולים מתחת חלונה, מועדת במדרגות, כשהיא מבקשת לגרשם. המעידה בדרך אל החתולים מביאה אותה למחלקה גריאטרית בבית החולים, ובהמשך לכיסא גלגלים ולתהליך קשה ומייסר של שיקום ממושך. חדוות החיים חזרה אליה באמצעות שאול, אלכוהליסט זקן, דמות הנראית דהויה בהווה אך בעברו היה שחקן כדורגל מצטיין. את שאול האלכוהליסט הזקן מגלם השחקן מוני מושונוב.
מוני מושונוב כובש את הצופה במשחק שובה לב, כשהוא מצרף אותנו לפלירטוטיו המלטפים את עולמה הריקני של יולנדה. שאול מצליח להעצים בתוך עולם סדוק וריק לחלוטין של יולנדה את האהבה לחיים, גם כשגופה כבול ונבול. מוני מושונוב במשחקו, המציג את שאול, כובש אותנו ביכולתו להצליח לטעת ולהעצים ביולנדה את האהבה העזה לחיים, גם כשזקנתו על כל נגעי גופו קרסה והוא נפטר.
כואב לקרוא ספר ולצפות בסרט, כשגיבורת היצירה בזקנתה מביסה את נגעי הזיקנה, ואילו כותב הספר נופל בשנותיו האחרונות לתהומות זיקנה עמוסות בנגעי ניתוק דמני מהחיים בתוספת המהלומה האחרונה של מחלת הקורונה, הקוטפת אותו מאתנו.
כואב לקרוא ספר ולצפות בסרט, כשאני חש, שיוצר דמותה של יולנדה מוסקוביץ, יהושע קנז, ביטא את פחדיו שלו מהזיקנה. יהושע קנז ביקש לנצח את הזיקנה באמצעות התשוקה העזה ואהבת אין קץ לחיים, אך השבוע ישראל שוחרת ספרות טובה כואבת את לכתו מאתנו, כואבת את הזיקנה, שהתאכזרה כלפיו וכבלה את חייו במיטה סיעודית בבית אבות.
אסיים את דברי על הזיקנה הכואבת בספר "בדרך אל החתולים" בבית אחד מתוך שיר שלי, שפורסם בספר "אַבְרָהָם וְאִבְּרָהִים".
זִקְנָה
לַיְלָה אָרוֹךְ וְרֵיק
מוֹנֶה אֶת מְנוֹת יֵאוּשָׁה שֶׁל הַזִּקְנָה
כּואֵב אֶת זִכְרוֹנָהּ הַשּׁוֹכֵחַ
מְלַטֵּף הֲבָרוֹת שֶׁרוֹצוֹת לְהִתְחַבֵּר לְמִלָּה
מְחַבֵּק מִלִּים שֶׁרוֹצוֹת לְהִתְחַבֵּר לְמִשְׁפָּט.
