מנדלבליט אינו דבק באמת

במכתבו של אביחי מנדלבליט לפרקליטים הוא כותב: "ואולם עם כניסתי לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, התחייבתי לשמור על המערכת מכל משמר, וכך גם פעלתי בכל התנהלותי הציבורית. בהתאם לכך גם קיימתי יחסי עבודה טובים, פוריים וענייניים עם כל הגורמים שהיו מעורבים בטיפול בתיק. חשוב להדגיש כי עבודתי עם פרקליט המדינה הקודם עו"ד שי ניצן התנהלה בממלכתיות ובמקצועיות, והתאפיינה לאורך כל הדרך בשיתוף פעולה ובעבודת צוות, תוך חתירה משותפת למטרה של שמירה על שלטון החוק... הטענה כי הטיפול שלו בנושא האישי שלי בשעתו (עילת גניזת התיק) יכול היה להיות מנוצל חס וחליליה למטרה כלשהי, לא כל שכן על-מנת לנסות להשפיע על החלטות מקצועיות שנדרשנו לקבל במסגרת תפקידנו, היא מופרכת והזויה, בוודאי שבעולם המעשה לא הייתה כל השפעה שכזו ביחסי העבודה בינינו". אילו היה מנדלבליט מקשיב להקלטות והיה מודע לתאריך ההקלטה, סביר להניח שלא היה אומר את הדברים הנ"ל. לחלופין הוא סבור שאנו קבוצת מטומטמים שאינם מסוגלים לערוך השוואה בין שני מסמכים קצרים ופשוטים. וכל זאת כי בניגוד בולט למכתבו של מנדלבליט לפרקליטים בהקלטה השנייה נאמר (על-פי הפרסומים, קרדיט: חדשות 12, עמית סגל, גיא פלג):

• מנדלבליט: אני מסביר לך, יש לי תיק פתוח. אני לא יודע, אני יש לי תיק מב"ד (ממתין לבירור דין). אני לא יודע. לא קיבלתי עילת סגירה או עילת סגירה. אין לי. עכשיו, ישבו חמישה שופטים, אמרו מה שאמרו, הייתי בטוח תוך שנייה הוא מעיף את זה. עכשיו אני לא יודע מה לעשות, אני לא יודע אם אני יכול לדבר איתו.
  נוה: למה לא? למה אתה לא... האמת? אתה הבוס שלו.
  מנדלבליט: אבל לא על זה, זה תיק אישי שלי. אתה מבין. דבר מטורף. עכשיו אני אמרתי...
  נוה: אז מה הוא מתכוון לבלות איתך חצי קדנציה ככה שלך שהוא אה...
  מנדלבליט: יכול להיות, יכול להיות. כן, יכול להחזיק אותי בגרון. לא יודע מה. לא יודע מה הוא חושב לעצמו. בסוף בסוף אני אתפוצץ ואני אעשה לו בלגן אימים על זה. אני לא יודע אני.. אלחץ את זה יותר.
  נוה: תגיד רגע, אחרי שיש את ההחלטה של בג"ץ, למה אתה מוטרד בכלל מזה? מה זה מעניין אותך?
  מנדלבליט: הא... למה? כי ברישום המשטרתי אני מופיע רשום כ"מב"ד". ממתין לבירור דינו. אין לי החלטת סגירה. יש לי תיק מב"ד. לא סגרו לי את התיק.
  נוה (צוחק)
  מנדלבליט: ברישום. עכשיו הוא יכול...
  נוה: ולמה זה מפריע לך עכשיו? כאילו מה זה מעניין אותך?
  מנדלבליט: אותי זה מאוד מעניין. אני רוצה לדעת שזה גמור מחוסר אשמה. כמו שעניין אותך, אתה הגשת ערר ועררך התקבל.
  נוה: לא. אני מתכוון לזה, אני מתכוון לזה, הרי גמרנו. אתה מונית, אי-אפשר היום... אה...
  מנדלבליט: מה זה קשור למונית? מה זה קשור? מה אני צריך רישום משטרתי? על מה?
  נוה: זה אתה צודק.
  מנדלבליט: מה זה הדבר הזה? עכשיו גם מה זה השיטה הזאת שמחזיקים בגרון בן אדם. כאילו, למה? עכשיו... עכשיו בוא אני אגיד לך ברישום...

1) מנדלבליט לא מכחיש את ההקלטות ותכנן. 2) ברור שהשיחה התקיימה לאחר מינוי מנדלבליט לתפקיד יועמ"ש לממשלה. 3) ברור שהשיחה התקיימה לאחר שבית המשפט העליון קבע שלא נפל רבב בפעולותיו של מנדלבליט בפרשת הרפז. 4) מההקלטה ברור שתהום הפעורה בין מנדלבליט ובין ניצן. 5) מההקלטה ברור שמנדלבליט חושש שפרקליט המדינה אוחז בגרונו תוך שהוא נמנע מביטול הרישום. 6) ודאי שבמצב כזה כל מערכת יחסים תקינה לכאורה בין השניים, אם הייתה כזו, היא הצגה לפרוטוקול, אני לא מכיר שום מערכת יחסים נורמלית בין מי שנחזה כאוחז בגרון ובין מי שמרגיש נאחז בגרון, אפילו אם מדובר רק בהרגשה סובייקטיבית של הנאחז. 7) הטענה כי הנושא הזה עלול להיות עילה לסחיטתו של מנדלבליט לא הועלתה על-ידי עיתונאי, מי שהעלה אותה היה מנדלבליט, ואם הרעיון הזה כל כך מופרך, מדוע העלה אותו באותה שיחת טלפון. 8) והאם זה באמת השפיע על החלטותיו? והתשובה היא שזה כלל לא חשוב, ולעולם לא נדע. ובזאת כבר פסק בית המשפט העליון: (בג"ץ סיעת הליכוד נגד עיריית פ"ת) "כלל יסוד הוא בשיטתנו המשפטית כי אסור לו לעובד הציבור להימצא במצב בו קיימת אפשרות ממשית של ניגוד עניינים (conflict of interest). לכלל זה מקורות מספר, אשר החשובים שבהם הם כללי הצדק הטבעי מזה וכללי האמון מזה. על-פי כללי הצדק הטבעי אסור לו לעובד הציבור להמצא במצב בו קיימת אפשרות ממשית של משוא פנים או דעה משוחדת (בג"ץ 174/54). תחום פעולתו העיקרי של כלל זה הוא לעניין עובד ציבור המבצע תפקיד שיפוטי או כעין שיפוטי". ומכאן שדעתו של מר מנדלבליט על מידת ההשפעה של הלחץ שהרגיש על גרונו איננה רלוונטית כלל, אלא החשוב הוא האם היה אינטרס אישי אשר עלול היה להטות את שיקול דעתו הציבורי אל עבר האינטרסים האישיים שלו, ואין כמו הקלטה בגוף ראשון, מהמקור עצמו על-מנת להוכיח זאת. באותו פסק דין מביא השופט ברק מובאה מדברי גדול משפט אחר השופט חיים כהן: "כשנוקטים אנחנו לעניין זה לשון משוא פנים, אין כוונתו לכך שהמשיב יישא במזיד וביודעין פני צד אחד, וכשנוקטים אנחנו לעניין זה לשון דעה משוחדת, אין כוונתנו לכך שדעתו של המשיב שוחדה בשוחד ממש. הכוונה היא שמשוא הפנים הוא, מטבע הדברים, מחויב המציאות, או קרוב לוודאי, אפילו שלא במזיד ובלא יודעין, שהרי קרוב אדם אצל עצמו...." כאשר עומדים דברי מנדלבליט אל מול דברי השופט חיים כהן, אין ספק שדברי השופט חיים כהן גוברים בנוקאווט. 9) איסור ההימצאות בחשש לניגוד עניינים אשר מכביד מאוד על המינהל הציבורי, ומסכן כל עובד ציבור בהאשמות פליליות של מרמה והפרת אמונים, על אחת כמה וכמה חל על גורמי המשפט, ודאי וודאי על גורמי המשפט הבכירים (גורמים מעין שיפוטיים מובהקים). אנו רואים כאן אינטרס אישי בולט ומתמשך לאורך שנים, המתערב באינטרס הציבור ברמות הגבורות ביותר בצמרת של הצמרת של מערכת המשפט, מה שמציג את מערכת המשפט שלנו כמערכת מאוד חולה, המחייבת ניעור יסודי מהמסד עד הטפחות, ומחייבת דיון מחודש בכל ההחלטות אשר נתקבלו בצלו של חשש כה כבד לניגוד עניינים, בלי כל קשר אם מנדלבליט טוען היום שאפשרות זו מופרכת, והרי יודעים אנו שכל אלה שנתפסים בקלקלתם או לפחות מרביתם טוענים שההאשמות נגדם מופרכות.