אני מכבד את מי שיקרא את פרשת נֹחַ המתקרבת אלינו בניגוד לתפיסתי את הכתוב. אני מכבד את מי שיקרא את הפרשה מתוך אמונה בקיומה של השגחה אישית, ולתפיסתו כל מה שנעשה בעולמנו הוא חלק מהתכנון הכולל של בורא עולם.
כשאני קורא את פרשת נֹחַ הבאה אלינו אחרי פרשת בראשית, אני מוצא עצמי פוגש סיפור יסוד של ההוויה האנושית, סיפור המבול והצלת עולם החי והצומח. אני פוגש את סיפור השכרות הראשונה ואת הסיפור האטיולוגי על מגדל בבל, שמבקש להבהיר לנו את תפיסת הכותב כיצד נוצרו עמים ושפות.
אני נשאב בסיפור המבול למים, שהם בבסיסו של הסיפור ולמים הקשורים בתודעת נביא, שאני מעריץ, הנביא עמוס. המים קשורים בתודעתו של הנוקד, הבוקר ובולס השקמים כמקור השראה במאבקו לחברה, שתהיה מושתתת על ערכי צדק -
"וְיִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן". (עמוס, ה', כ"ד). מה שכל כך חסר בחברה שלנו, בה מכהן ראש ממשלה, כשהתביעה הגישה נגדו כתב אישום עקב מתן שוחד, מרמה והפרת אמונים.
למרבה הכאב, המים בפרשה שלנו מילאו תפקיד הרסני, שעלול היה להרוס את היקום. נוח, גיבור הפרשה, מייחל כבר למציאות בה "הַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר" (בראשית ח', ה'). על-פי מדרש שמות רבה (בא, פרשה טו, כב) היה ויכוח בין אלוהים והמים ההרסניים. אלוהים דרש מהמים ההרסניים לסגת, וכשהמים סרבו לסגת, אלוהים בלית ברירה בעט והרג את האוקיינוס הרע, הרג מים רעים, המייצגים תוהו ובוהו, מייצגים מצבים כאוטיים, כוליות, מעגליות ודחף נפשע של התפשטות ובליעת תאוותנית את הטוב והיפה.
עברית מובסת כשקראתי את המדרש הזה, חשתי את התפקיד ההרסני של המבול האימתני, אותו ממלאים היום קנאים חשוכים, המרססים בגז מדמיע ובגז פלפל אנשים, המביעים כמיהה, שתעוצב בארצנו מציאות חדשה בה "יִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן".
בפרשה שלנו הגעגועים לניחוח של אדמה טהורה נקייה מזוהמה של שנאה ואימה מגיעים לחוף המיוחל. הם הצליחו להגיע לניחוח האדמה הטהורה - "וַיָּרֵחַ יְהֹוָה אֶת-רֵיחַ הַנִּיחוֹחַ" (בראשית, ח', כ"א) - ריח ניחוח של אדמה טובה, ריח ניחוח של חיים טהורים עולה באפו. אלו הגעגועים שמציפים אותי, כשאני עומד ברחבה ליד המדייטק או בכיכר קוגל בחולון, ושומע את השירה בעברית מובסת. כשעמדתי בהפגנה האחרונה בכיכר קוגל בכניסה לעיר חולון בקשתי להימלט רוחנית מהמולה הקוראת:
"מָוֶת לַשְׁמֹאלָנִים". אני יכול לציין שהצלחתי לעשות זאת לשעה קלה, כשהרהרתי על ערכי פרשת השבוע שלנו.
הצלחתי להימלט מזוהמת האלימות המילולית של מפגיני הימין, שסובבו אותי ואת חברַי, באמצעות מסע פנימי-הגותי, שערכתי עם עצמי לעבר המעמד שיהיה בעוד כמה ימים, ב-ז' במר-חשוון, כשנעצים את התקווה למים טהורים, למים שופעים, למים טובים ומרווים, כשנשמיע את הכמיהה היפה בתפילה - "תֵּן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה".
הצלחתי להימלט משפע זוהמת מילים בשפה עברית בוטה וגסת רוח סביבי באמצעות המסע ההגותי לעבר מה שחוויתי לפני כמה ימים בחג הסוכות בקריאת הטקסט על "נִדּוֹנִים עַל הַמַּיִם" (ראש השנה, א' ב'). רק לפני כמה ימים חווינו אומנם בצנעה את חג ניסוך המים, כשמלווה אותנו תקווה לימים שופעים מים טובים.
הודיה לבורא עולם בעוד אני מהרהר בגעגועים הבאים לביטוי בפרשת השבוע לריח ניחוח של אדמה טובה, ומהרהר במשאלות המתלוות לפרשה - לשחרר את היקום מזוהמת מי המבול וחילוץ האנושות ממים המכלים את החיים -
אני אחוז כעס למשמע שירה מתלהמת המזהמת את השפה העברית, אני חש את רפש-מי-המבול המכלה את חיינו כחברה. אני חש את הגעגוע של גיבור פרשת השבוע לניחוח של אדמה טובה. קשה לסלוח למזהמים את השפה, בה נכתבה פרשת השבוע, בה נכתב התנ"ך. נחמה גדולה מצאתי באדם הדתי חובש הכיפה, שעמד לידי בכיכר קוגל ובידו שלט הקורא לנתניהו "לֵךְ". אדם ירא שמים, שמצא לנכון להבהיר לי, שהמים, המתוארים בפרשת השבוע, נותנים לו שיעור בצניעות. הוא רואה בהם את המפתח לחיים, לכן הוא חש מחויבות פנימית להודות לבוראם, בורא עולם, שנתן לנו את מתנת חיינו. בשבילו פרשת נוח היא בראש ובראשונה פרשת הודיה לבורא עולם, שהעניק לנו את מקור החיים. אך הוא מוסיף שדווקא הפרשה הזו מחייבת אותו לתרום את חלקו להגברת המודעות הציבורית לשאלות סביבתיות, להגברת המודעות למים, לזמינותם, לאיכותם ולהגברת הפיקוח על תהליכי הפקתם.
אני ממש אחוז התרגשות, כשאני מקליד שורות אלו, בהן אני מביא רק מעט מקטעי השיחה על פרשת השבוע ביני ובין המפגין הדתי, כשאנחנו מקפידים לשמור על מרחק של שני מטרים בינינו. קשה לי לתאר את עוצמת הפער שחשתי בין השיח ההגותי האנושי והמוסרי, שניהל אתי מפגין וכיפה לראשו, ובין ההתלהמות הבוטה וגסת הרוח של כעשרים מפגינים, שעמדו מולנו, לחלקם הייתה כיפה לראשם, ובפיהם מזמור צעקני כשלקינוח הוסיפו "מָוֶת לַשְּׁמֹאלָנִים"!
היו לי רגעי נחת לשמוע את הרהוריו של יהודי דתי, כשפיו נעול במסכה ולבו פתוח לערכים אנושיים, כשממול ניצבים דמויי פשחור בן אמר הכהן, "פָּקִיד בָּכִיר בְּבֵית יְהֹוָה", ואספסוף שמאחוריו קוראים לירמיהו הנביא - "בֶּן מָוֶת הָאִישׁ הַזֶּה" ולכן "וַיַּכֶּה פַּשְׁחוּר אֶת יִרְמִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיִּתֵּן אוֹתוֹ עַל-הַמַּהְפֶּכֶת" (ירמיהו כ' ב'). בכיכר קוגל בחולון פשחור והאספסוף שמאחוריו הסתפקו רק בריסוס מפגינים בגז. התרגשתי לשמוע מחברי להפגנה, המדגיש בפנַי, שהמסר המרכזי של סיפור נח הוא שיש קשר בין המודעות וההתנהגות המוסרית שלנו, בני האדם, ובין עצם יכולתם של החיים להתקיים עלי אדמות. כשהוא רואה לנגד עיניו את האגרופים המונפים לעברנו תוך השמעת המלים "מָוֶת לַשְּׁמֹאלָנִים !!"הוא צועק לעברי ממרחק של שני מטרים - "הקנאות המטורפת הזו היא בשבילי המים הרעים מפרשת השבוע שלנו, שכמעט מנעו מהחיים להתקיים עלי אדמות,
וחובתנו להמשיך לעמוד בכיכר ולא לתת למים הרעים לכלות את חיינו".