החלטת משרד המדע והטכנולוגיה
להפסיק את הפעילות שלו בפרויקט להב"ה, כפי שנחשפה (יום א', 25.10.20) בלעדית ב
אנשים ומחשבים, היא החלטה מפתיעה. ההפתעה היא לא רק בגלל עצם ההחלטה, אלא גם עקב העיתוי שלה, בעיצומו של משבר הקורונה, שמלבד הנזקים הבריאותיים שלו גרם למשבר חברתי-כלכלי חמור והעצים את הפערים הדיגיטליים, שהשלכותיהם יורגשו הרבה אחרי שיימצא חיסון לקורונה.
המטרה של הפרויקט, שהושק ב-2001 על-ידי שר האוצר דאז,
סילבן שלום, הייתה לאפשר אוריינות דיגיטלית ולהנגיש את האינטרנט, את המחשבים ואת היישומים לאוכלוסיות מוחלשות, שיושבות בדרך כלל בפריפריה. אלה הן אוכלוסיות שפעמים רבות אין להן מחשב בבית ואם כבר יש, הם לא יודעים כיצד להתחבר ולקבל את השירותים הדיגיטליים. פרויקט להב"ה נועד בדיוק על-מנת ללמד אותן את זה.
מאז תחילתו, איפיינו את פרויקט להב"ה שני דברים: לצד הצלחה בשטח והכרת תודה מצד האוכלוסייה, גם הוא נפל למאבקי אגו ופוליטיקה. לצד העשייה בשטח, של מדריכים ומתנדבים שהפעילו מערכי קורסים והדרכות, היו מאבקים בין משרד האוצר למשרד המדע. שם סימנו מזמן את הפרויקט כבן חורג, ולא נידבו לו יותר מדי תקציבים.
אבל היה עוד מאבק, והוא של העובדים: בגלל העדר תקציבים מסודרים, תנאי ההעסקה שלהם היו באחריות חברות מיקור-חוץ שזכו במכרזים ואלה, כמו כל חברה עסקית, שאפו למקסם רווחים ולצמצם הוצאות - מה שפגע בתנאי ההעסקה שלהם.
איפשהו ב-2017 החליטו העובדים להתארגן ותבעו את המדינה בבית הדין לעבודה, בדרישה לקלוט אותם כעובדי מדינה לכל דבר. ב-2018 זכו חלק מהם בתביעה בערכה ראשונה, ובית הדין חייב את המדינה לקלוט אותם כעובדים מן המניין. האוצר התנגד ועד לפיזור הכנסת ב-2018, לפני שלוש מערכות בחירות, ניהל משרד המדע מאבקים מולו.
בעקבות פיצול בקרב העובדים הוגשה תביעה נוספת, בשם 40 עובדים, ואלה זכו בעתירה רק לפני כשבוע. גם הפעם, המדינה חויבה לקבל את המועסקים כעובדי מדינה. סמיכות ההחלטה בין פסיקת בית הדין לבין ההחלטה על הפסקת הפעילות מעוררת יותר מסימני שאלה.
טענות משרד המדע - תמוהות הנימוקים שניתנו על-ידי משרד המדע להחלטה שלו להפסיק את הפרויקט ולהעבירו לרשויות המקומיות מעט תמוהים. למשל, הטענה על חוסר שביעות רצון מהפעילות, שבאה לידי ביטוי בשנים האחרונות. מנהלי הפרויקט בשטח זועקים כבר שנים כי יש מצוקת כוח אדם והממשלה מזה שלוש שנים לא מאפשרת גיוס עובדים חדשים - בהתחלה בטענה שהנושא נמצא בערכאות ולאחר מכן - בגלל הקורונה. אין פלא שכמות הלומדים בקורסים של להב"ה ירדה כשאין מי שידריך אותם.
העובדים והמנהלים שואלים גם: על סמך מה הטענה של חוסר שביעות רצון? איזו בדיקה מקצועית נערכה? ואם הייתה כזו, מדוע לא ניתנו להם הנחיות לתקן?
חיזוק לתמיהה זו אפשר למצוא
במחקר שנערך רק בשנה שעברה על-ידי צוות חוקרים בראשות פרופ'
אזי לב און מאוניברסיטת אריאל, שבדק במשך שנה שלימה את שביעות רצון המשתתפים בפרויקט - הלקוחות הישירים שלו. בניגוד לטענת משרד המדע, ממצאי המחקר הראו רמת שביעות רצון גבוהה. קשה להבין מה השתנה בתקופה הזו, על אחת כמה וכמה בהינתן העובדה שמאז חודש מרס השנה הכל מושבת בגלל הקורונה.
בהמשך התגובה מודים במשרד כי ניהול מיזם הלהב"ה היה כושל. האם ניהול המיזם לא היה באחריות המשרד? האם מישהו משלם על כך מחיר? והנה שוב דוגמה אופיינית כל כך בשירות הציבורי בישראל: שמי שאחראי על ניהול כושל לא משלם את המחיר, אלא 40 העובדים, שיצטרפו אל כמיליון מובטלים אחרים במשק, נפגעי הקורונה.
האם הרשויות המקומיות ירימו את הכפפה? הנחת היסוד של משרד המדע והטכנולוגיה, שלפיה הרשויות המקומיות יודעות טוב יותר לנהל את הפרויקט, אולי נכונה ברמה העקרונית. אבל ההודעה על הפסקת הפרויקט לא נעשתה לאחר תהליך סדור ואחרי שהתחלופה נבנתה, אלא במקביל לפרסום קול קורא לרשויות, שמציע להן לקחת על עצמן את הפרויקט, גם אם במימון המשרד. נכון לעכשיו, לא ידוע האם ואילו רשויות יסכימו לקחת על עצמן את הפרויקט, ואם יסכימו - לא ברור איך יהיה הפיקוח, כדי שהכסף ילך למטרה זו וכדי שהרשויות יבצעו את הפרויקט על הצד הטוב ביותר.
ברשויות רבות יש פעילות העשרה של חוגים לילדים ולמבוגרים בתחום האוריינות. איזו סיבה יש להן לקחת על עצמן עוד פרויקט, לגייס עובדים, לשלם להם שכר ולצאת למסע בלתי ידוע?
מה שיקרה הוא, כמו בהרבה מקרים, הרשויות המקומיות החזקות, שלא זקוקות לכסף ושהאוכלוסייה שלהן פחות זקוקה לפרויקטים מעין אלה, ירימו את הכפפה, ואילו אלה החלשות יביטו בעצב איך מכבים את אחד הפרויקטים החברתיים ביותר במדינת ישראל, דווקא בימים אלה.
השורה התחתונה: להב"ה מצטרף לשורת פרויקטים לאומיים שמוכיחה שאי אפשר לנהל בישראל פרויקטים כאלה מבלי שהפוליטיקה תחסל כל חלקה טובה, ולא במקרה, הקורבנות של המאבקים הפוליטיים הללו הם אלה שזקוקים לאותם פרויקטים יותר מכולם.