"כל הארץ דגלים, דגלים"

לפני כ-10 ימים סברנו רעייתי דנה ואני כי שיירת הצוללות, שנעה מקריית שמונה עד לרחבת בית המשפט העליון בירושלים הייתה המפגן האופוזיציוני המוצלח מכולם. אך במוצאי שבת שעברה, נוכח נחשול אדיר של מפגינים צעירים, העברנו את תואר אלופת ההפגנות אליה. עד שהלילה שוב נקבע שיא חדש. מארבע רוחות השמיים נעו טורים אשר המחישו מה היא עלייה לרגל ב"ירושלים של זהב". מפת ישראל תאמה לשורה - "כל הארץ דגלים, דגלים". כחול-לבן ושחור וורוד, ולמרות שהפגנות מוצלחות במרכז הארץ - כן ירבו - גזלו, לכאורה, כמה משתתפים מרחוב בלפור בירושלים האירוע בבירה היה מרשים מהרגיל. בעיקר שבשעה 21:00 התמזגו נושאי ההפגנות, ודגמי הצוללות מלפני 10 ימים הגיעו בשיירה והוכנסו לאחר כבוד עד לשער האחרון סמוך למבצר הסגור ומסוגר של ביבי ומשפחתו, תזכורת כה קרובה לאמת הזוחלת לעברו. אמש הייתה ההפגנה דינמית. שמחתי להיווכח כי ד"ר אלי הויזר שהפגין לפני שבוע לא נרתע. לא התנכלו לו בבית הכנסת. להפך, הערב הגיע עם פסוק מפרשת השבוע העוסקת בתיבת נוח - "ותימלא הארץ חמס". אלמונית עברה ממקום למקום עם השלט "הוא גמור"! והסבירה כי צמד המלים לקוח מסרט תיעודי על השליט הסרבי שהודח, סלובודן מילושביץ', וזה מה שנכון להניף בכל אירוע כדי לזרז את פרישת ביבי. בתחילת הערב נישאו נאומי ח"כ מרב מיכאלי (האבוקה האחרונה של מפלגת העבודה הכבויה), משה בן עטר (מחבר "המסע לישראל האחרת") ואני (על נאומי בפירוט בהערה 1). בשיא המפגן החל טפטוף שבישר את גשם היורה הקרוב (ראו הערה 2). הדובר במיקרופון שיקף היטב את תחושת המפגינים הרבים ש"אנחנו לא מסוכר", והגשם לא ירתיע אותנו. בוודאי לא נירתע מגשמי ברכה. הערה 1: השבוע אירע בכנסת תקדים מדאיג. יושב-ראש הכנסת יריב לוין ביטל על דעת עצמו הצבעה במליאה. הוא לא הפסיק להתייעצות. הוא גם לא התייעץ. לא המתין לבדוק את התצלום של הרגעים השנויים במחלוקת. לוין קפץ כנשוך נחש לעבר מנהל הישיבה מנסור עבאס, סילק אותו ובמחי יד ביטל הצבעה, לראשונה ב-71 שנותיו של הפרלמנט הישראלי. איש מסוכן. מסוכנת לא פחות הייתה שתיקת כל חברי הקואליציה. איש לא קם בסדום הפרלמנטרית לומר לו שיירגע, יעכב את הדיון, ישקול ביחד עם שאר סיעות הבית וינסה להגיע לסיכום מוסכם העולה בקנה אחד עם הערכים הדמוקרטיים הבסיסיים. לא אביא את דבריי, שעסקו בשיבוש הליכי הדמוקרטיה על-ידי לוין. זה מגלומני. אבל אספר על נאום מתאים וראוי ללוין ולח"כים מהקואליציה בקיצורים זעירים. כך אמר האיש (הייחודי אך גם הבעייתי בפני עצמו) שהתייצב מול הכנסת שלו וזעם על חבריה: "אתם חבר פלגנים, אויביו של הממשל הראוי; הרי אתם חבורת עלובים רודפי בצע וכמו עשיו תמכרו את ארצכם בנזיד עדשים... (פרשת הצוללות? או התנסחותו של מיקי זוהר בדבר "כבוד, כסף, כוח"? - ד.מ.) האם נותרה בכם ולוא מידה טובה אחת? האם חסרה בכם ולוא מידה רעה אחת?... הזהב אלוהיכם. מי מכם לא מכר את מצפונו במחיר שוחד?... נתעבים אתם עד לבלי שאת על האומה כולה; מוניתם בידי העם לתקן עוולות והנה אתם עצמכם העוולה הגדולה מכל... בשם אלוהים, לכו"! (אוליבר קרומוול, 1653, באוזני הח"כים בפרלמנט הבריטי). הערה 2: לאן פני ההפגנות לקראת הסתיו? ומה סיכום הביניים למידת הצלחתן עד כה? הבוקר ב-09:15 אראיין באתר של אורלי וגיא בפייסבוק ("אנחנו מהבית") את ד"ר שקמה שוורצמן, מי שהקימה את תנועת הדגלים השחורים, ומתמידה בשרות לציבור.