יחסי ישראל עם יהדות ארה"ב נמצאים במשבר חמור בשל שתי סיבות עיקריות: א. הברית של נתניהו עם החרדים שגרמה לפרשת הכותל המערבי. ב. רוב יהודי ארה"ב מתנגדים למדיניותו של נתניהו לגבי היחסים עם הפלשתינים. יהדות ארה"ב צודקת בהחלט בטענותיה בעניין הכותל המערבי אבל, הבעיה הפלשתינית היא מורכבת ביותר. ההתנגדות למדיניותו של נתניהו בנוגע לפלשתינים מוצדקת, אבל, לצערי, יהדות ארה"ב מתייחסת לזכותם של הפלשתינים למדינה באופן עקרוני אך אינה מודעת, או מתעלמת מהכוונות האמיתיות של הפלשתינים במאבקם, לכאורה, לפתרון של שתי מדינות.
מובאות בזה מספר עובדות המוכיחות שהרשות הפלשתינית אינה מעוניינת במדינה לצד ישראל:
א.האג'נדה הפלשתינית לפלשתינים יש מספר אג'נדות לגבי בעלותם הבלעדית על ארץ ישראל, היא פלשתין: האג'נדה הראשונה הייתה ניסיון לטעון שהפלשתינים הם צאצאי היבוסים או הכנענים. האג'נדה השנייה מבוססת על הטענה שב-640 לס' כבשו הערבים את הארץ והתיישבו בה, הם תושביה החוקיים של הארץ מזה 1,300 שנים והם גורשו מארצם על-ידי היהודים. האג'נדה השלישית שאומצה על-ידי פרופ' שלמה זנד הישראלי קובעת שהרומאים לא היגלו את היהודים, ו"מיתוס הגלות" הוא המצאה ציונית. על-פי גירסה זו היהודים לא הוגלו וכאשר הערבים כבשו את הארץ ב-640 הם התאסלמו כדי להימנע מתשלום "מס הכופרים". במלים אחרות, הפלשתינים מעולם לא הכירו בזכות היסטורית כלשהי של העם היהודי בארץ ישראל היא פלשתין.
נביל שעת', חבר צוות המו"מ עם ישראל הצהיר עוד ב-2010 שהפלשתינים "לעולם לא יכירו בישראל כמדינה יהודית". מר שעת' אף הסביר את נימוקי הפלשתינים להצהרה נחרצת זו: "הכרה זו תאיים במישרין על הפלשתינים המוסלמים והנוצרים בישראל, ותגזול מהפליטים הפלשתינים את ביתם בישראל ואת זכותם לשוב אליה".
ב. סרבנות - דחיית כל ההצעות לפתרון הבעיה ולהקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל הפלשתינים יכלו לקבל מדינה לצד ישראל ב-1936/7 כאשר ועדת פיל הבריטית הציעה לחלק את הארץ לשתי מדינות. היהודים הסכימו והערבים דחו את ההצעה. בפעם השנייה דחו הערבים הקמת מדינה לצד ישראל ב-1947 כאשר האו"ם החליט על חלוקת הארץ לשתי מדינות. הערבים ניסו לחסל את "הישות הציונית" במרד הגדול ב-1936. מיד לאחר הכרזת האו"ם ב-1947, הצטרפו כנופיות מארצות ערב למאבק של ערביי פלשתינה נגד היישוב היהודי ומיד עם הכרזת המדינה היהודית פלשו לארץ צבאות ערב כדי "לזרוק את היהודים לים". הערבים עשו עוד מספר נסיונות לחסל את מדינת היהודים באמצעים צבאיים ב-1967 וב-1973. לאחר שהתברר לערבים שלא ניתן לחסל את ישראל באמצעים צבאיים הם נוקטים מאז באמצעים פוליטיים בזירה הבינלאומית. הפלשתינים הקימו את "התנועה לשחרור פלשתין" בשנות ה-60 והחלו בטרור על-מנת לחסל את מדינת היהודים באמצעותו.
לכאורה, חל מפנה בגישת הפלשתינים לסכסוך וערפאת נענה להצעה הישראלית ונחתם הסכם אוסלו ב-1993. אבל, הרשות הפלשתינית הכירה בישראל כעובדה קיימת אך לא כמדינת היהודים ותוך זמן קצר התברר שחתימת ערפאת על הסכם אוסלו הייתה הונאה כדי להשתלט על הגדה המערבית והטרור נגד ישראל התחדש. ב-2000 התכנסה ועידת קמפ דויד במטרה לסיים את הסכסוך ולהקים מדינה לצד ישראל. אבל ערפאת דחה את הצעת קלינטון-ברק וחידש את הטרור. ב-2008 ניסה אולמרט ראש ממשלת ישראל להגיע להסכם עם אבו מאזן. אבו מאזן הודה בשיחה עם כתב ה"וושינגטון פוסט" שהצעת אולמרט הייתה טובה יותר מהצעת קלינטון-ברק אבל לא אמר "כן". גם הניסיון של אובמה-קרי ב-2014 נדחה על-ידי אבו מאזן למרות האהדה של ממשל אובמה לעניין הפלשתיני. גם "הצעת המאה" של טראמפ נדחתה על הסף.
בקיצור, לכאורה, הרשות הפלשתינית דוגלת בפתרון של שתי מדינות אבל עד עתה היא דחתה כל הצעה להקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל. הפלשתינים דחו את מאמצי מפלגת העבודה כאשר הייתה בשלטון ולאחר עליית הליכוד הואשמה ישראל בסרבנות לשלום למרות שהייתה סרבנות ערבית/פלשתינית ממושכת הרבה יותר עוד מ-1936.
ג. הפעילות באונסקו למחיקת כל זכר לעבר יהודי בארץ הרשות הפלשתינית פועלת באופן נמרץ למחוק כל זכר לעבר יהודי בארץ. באמצעות מדינות ערב והאיסלאם וגורמים אנטישמיים, הצליחה הרשות הפלשתינית להעביר באונסקו מספר החלטות אנטי ישראליות. החלטה ראשונה קבעה שקבר רחל אינו קברה של רחל. החלטה שנייה קבעה שהר-הבית הוא מקום קדוש למוסלמים בלבד וליהודים אין בהר כל חלק. במלים אחרות, מעולם לא היה בית מקדש יהודי על הר-הבית. וההחלטה האחרונה היא המבישה ביותר: הוחלט שאפילו הכותל המערבי אינו שייך ליהודים. הפעילות הזאת מעידה על אי-הכרה בעבר יהודי ובזכות היסטורית יהודית בארץ ישראל והיא מוכיחה שהרשות הפלשתינית מוליכה את העולם שולל בהכריזה שהיא תומכת בפתרון של שתי מדינות. אם אין ליהודים כל זכויות על הארץ - מדוע שתהיה להם מדינה?
ד. היהדות היא דת ולדת לא מגיעה מדינה אחד מראשי המנהיגות הפלשתינית פירסם מאמר בו טען שהיהדות היא דת - לא עם - ולדת לא מגיעה מדינה. מאמר זה הוא הוכחה נוספת להונאה הפלשתינית לגבי הפתרון של שתי מדינות.
ה. מערכת התעמולה לדה-לגיטימציה ולדמוניזציה של מדינת ישראל הרשות הפלשתינית מנהלת מאז הקמתה מערכת הסברה בינלאומית כדי להביא לדה-לגיטימציה של קיומה של ישראל בהסתמך על האג'נדה הפלשתינית. כמו-כן, הרשות הפלשתינית פועלת לדמוניזציה של ישראל על-ידי האשמת צה"ל, צבא הכיבוש, במדיניות של דיכוי ומעשי רצח של פלשתינים. הרשות הפלשתינית אינה בוחלת באמצעים כדי להעליל על צה"ל עלילות על מעשי רצח שאינן עולות בקנה אחד עם העובדות. המאבק של הפלשתינים נגד הכיבוש הביא, אומנם, למקרים שחיילים חרגו מהפקודות שקיבלו אבל, צה"ל לא היסס לחקור מקרים אלה ולשפוט את האשמים.
ה. הרשות הפלשתינית מסרבת לסגת מדרישתה ל"זכות השיבה" כל המאמצים מ-1936 ועד היום להביא לחיסול הסכסוך ולהקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל נכשלו מפני שהפלשתינים מעמידים כתנאי להסכמתם שישראל תקלוט את הפליטים הפלשתינים. העובדות הן שחלק ניכר מהפליטים ברחו ביוזמתם ורק מיעוט גורש בשל מעורבות במאבק אלים נגד מדינת היהודים.
הדרישה ל"זכות השיבה" היא סוס טרויאני שמטרתו חיסול מדינת היהודים. אם אפילו חלק מצאצאי הפליטים יחזרו אז יהפכו הערבים הפלשתינים לרוב בישראל ויחסלו את המדינה היהודית באורח דמוקרטי. למעשה, המפלגה הערבית הישראלית דוגלת בתפישה זו שלפיה הפליטים יחזרו וישראל תהפוך "למדינת כל אזרחיה" כלומר, לכאורה, למדינה דו-לאומית, אבל למעשה למדינה בעלת רוב פלשתיני.
ו. תוכנית הלימודים של הרשות הפלשתינית מערכת החינוך ברשות הפלשתינית איננה מחנכת לדו-קיום. במפות התלויות בכיתות מדינת ישראל לא קיימת ותוכנית הלימודים נועדה לשלול את זכות קיומה של מדינת היהודים. הילדים מתחנכים על-פי עיקרון "זכות השיבה" להאבק לחזור "לבתיהם" ותעמולת המפתחות לבתים נועדה לחזק את השנאה ליהודים שגירשו את הפלשתינים ממולדתם.
ז. מערכת השלטון הפלשתינית לא רק שאיננה דמוקרטית אלא היא נגועה בשחיתות בכתב העת Gateston Institute מתפרסמים מאמרים של עיתונאים פלשתינים המבקרים את העדר הדמוקרטיה והשחיתות של הרשות הפלשתינית. עיתונאים מושלכים לכלא על ביקורת נגד השלטון הפלשתיני ויריבים פוליטיים זוכים לטיפול דומה. הרשות הפלשתינית קיבלה לאורך השנים מיליוני דולרים מארה"ב, מהאיחוד האירופי וממדינות נוספות אבל, הכספים הללו לא הביאו לשיפור מצבם של תושבי הרשות משום שהגיעו לכיסיהם של ראשי הרשות הפלשתינית ומשפחותיהם. המצב הוא חמור עד כדי כך שתושבי הרשות הפלשתינית מאסו בשלטונו של אבו מאזן ואף נותנים לכך ביטוי. למעשה, כבר שנים לא מתקיימות בחירות ברשות הפלשתינית.
לסיכום, בימי ממשלת העבודה היו רוב הישראלים בעד פתרון של שתי מדינות. אבל, הסרבנות הפלשתינית מצד אחד ומערכת ההסתה של נתניהו והליכוד נגד השמאל בטענה שאין פרטנר לשלום הביאו לירידה במספר התומכים בפתרון של שתי מדינות. כיום, כ-50% מהישראלים תומכים בפתרון של שתי מדינות, כולל כותבת המאמר, אבל, לא רק מדיניותו של נתניהו מונעת פתרון אלא גם המדיניות של הרשות הפלשתינית אשר מנהלת מדיניות של הונאה. באנגלית היא תומכת בפתרון של שתי מדינות אבל, בערבית ובמעשיה היא עושה הכל כדי "להוכיח" שאין עם יהודי ואין ליהדות זכות למדינה ובאמצעות דה-לגיטימציה ודמוניזציה היא פועלת לחסל את המדינה היהודית שהיא מעולם לא הכירה בקיומה. ההכרה היחידה הייתה בקיומה של ישראל כעובדה תוך שלילת זכותם של היהודים למדינה.
מן הראוי שיהודי ארה"ב ייקחו לתשומת ליבם את העובדות ולמרות התנגדותם למדיניותו של נתניהו כמו כ-50% מהישראלים, יבינו שהפלשתינים אינם מעוניינים בפתרון של 2 מדינות אלא במדינה פלשתינית אחת מהים לירדן.
הפרכת האג'נדה הפלשתינית בשנים 2018 ו-2019 פירסמתי בישראל מחקר שכותרתו: "מתי ואיך היגרו הערבים והמוסלמים לארץ ישראל". המחקר הוא בן 2 כרכים. הכרך הראשון דן בשנים 640 - 1914 והכרך השני דן בתקופת השלטון הבריטי, 1918 - 1948. במחקר הובאו העובדות המוכיחות שרוב הפלשתינים הם מהגרי עבודה וצאצאיהם שרובם היגרו לארץ בין שלהי המאה ה-19 לאמצע המאה ה-20. הם הסתננו לארץ מפני שהתנועה הציונית, משקיעים יהודים (למשל רוטשילד ועולים מגרמניה ופולין), ארגונים נוצריים (למשל הטמפלרים) וממשלת המנדט השקיעו בפיתוח הכלכלי ויצרו תעסוקה. בארץ נוצרו אפשרויות תעסוקה טובות יותר מאשר בארצות ערב והאיסלאם.
ב-1516 היו בארץ 80,000 מוסלמים מתוך אוכלוסייה דלה של כ-123,000, כעבור 400 שנים, ב-1914 היו בארץ רק 525,000 מוסלמים ש- 50% מהם היו מהגרי עבודה חדשים. בין 1919 ל-1947 גדל מספר המוסלמים מ-519,000 ל-1,200,000. האוכלוסייה המוסלמית לא גדלה רק כתוצאה מריבוי טבעי אלא גם כתוצאה מהסתננות משמעותית לארץ.
שני הכרכים יצאו לאור באנגלית. הכרך הראשון יצא לאור בסוף 2020 או בראשית 2021 והשני יצא לאור כעבור שנה בערך.
מדוע בכל זאת פתרון של שתי מדינות כ-50% מהישראלים, כולל כותבת המאמר, תומכים בפתרון של שתי מדינות מכיוון שלנוכח העובדות שנוצרו - מציאותם של מיליוני פלשתינים למרות היותם מהגרי עבודה - אין ברירה אלא לחלק את הארץ על-מנת שליהודים תהיה מדינה שהיא מקלט לעם היהודי כולו בעת צרה.
הערה: אשמח מאוד אם יהודים-אמריקנים דוברי עברית יקראו את המאמר וידאגו להפיצו באנגלית בקהילה היהודית.
