בשבת האחרונה היה לי ברור. הוא ניצח. בשבת האחרונה כשעלעלתי בעלוני המגזר הדתי לאומי הממלכתי, הוא חייך אליי בהבעת ניצחון מושלמת. לצד מודעות הניצחון נשתלו כמעט בכל עלון מאמר או שניים בדבר אישיותו, מידותיו, תורותיו, נבואותיו. ראיתי וידעתי, הוא באמת ניצח.
'מנהיג של אמת', 'בין יהודית לדמוקרטית','הנרדפים שלא נוצחו', 'איזה תלמיד חכם פטור מלצאת למלחמה', 'האזכרה השנתית', 'לרב כהנא לא פתחו מיקרופון ואני מסתובב באולפני הטלוויזיה', אלו חלק מהמאמרים בעיתונות הדתית הלאומית הממלכתית לקראת יום השנה השלושים להירצחו של ח"כ לשעבר, מאיר כהנא, נושא דגל הטרנספר והקול הקיצוני ביותר שנשמע במדינת ישראל נגד האוכלוסייה הערבית בכלל וערביי ישראל בפרט.
מאיר כהנא היה לקונצנזוס של אזרחי מדינת ישראל יהודים וערבים, ימין ושמאל, אשר ראו בו את האנטי דמוקרט הגדול, אשר הוקע אל עמוד הקלון כגזען, כטרנספריסט, כזולל ערבים להכעיס, אשר בחייו היה לא פחות ממוקצה מחמת מיאוס, נפסל מלהיבחר לכנסת, נאבק והצליח להיכנס לכנסת ישראל אשר החרימה את נאומיו כמחאה על האידאולוגיה אותה הפיץ. כהנא היה נטע זר בציבוריות הישראלית, אמריקני, רב, תלמיד חכם, ראש ישיבת 'הרעיון היהודי', חד, חריף ונואם בעל יכולות אשר אט אט הפך מקוריוז סהרורי לדמות שעשרות אלפים נוהים אחריה ומחזיקים באידאולוגיה הברורה שלו, אידאולוגיה של: 'הם שם אנחנו כאן ושלום על ישראל'.
מאיר כהנא נרצח על-ידי מחבל לפני שלושים שנה, אל סייד נוסייר, מוסלמי יליד מצרים שהתחזה ליהודי ורצח את כהנא בתום הרצאה במנהטן. את הראיון האחרון קיימתי אתו בכניסה ליישוב איכסאל שבעמק. כהנא פעל כשם ספרו 'לשיכים בעינכם'. נהג להגיע לאום אל פאחם וליישובים ערבים נוספים ולהנכיח שם עם דגלי ישראל את האין משילות הישראלית. ביקורו האחרון טרם שנרצח התקיים בכפר איכסאל, כפרו של ח"כ אותו תיעב עבד אל-והאב דראושה אשר כינה את מדינת ישראל מדינת אפרטהייד ומדינת כל אזרחיה.
הייתי שם כעיתונאי צעיר. כוחות משטרה שידעו על הגעתו הצפויה של מאיר כהנא מנעו את כניסתו. במהדורות החדשות ציינו את הגעתו וכינוה פרובוקציה. כהנא הזמין אותי להיכנס לרכבו לצורך ראיון באין כניסה לכפר אכסאל. קיימתי עם כהנא ראיון ברכבו, ראיון טעון על משמעות משחק התפקידים הידוע והצפוי. הוא מגיע, המשטרה מגיעה, הוא נשאר בחוץ, הצלמים מנציחים, מהדורות החדשות עוסקות בעניין וכהנא ממשיך עם חיוך ניצחון ליעד הבא. צלם העיתון הנציח את הראיון ברכבו של כהנא, תמונה אחרונה עד להירצחו.
ביום חמישי תתקיים האזכרה השנתית במלאת שלושים שנים להירצחו. התקשורת הדתית לאומית מעולם לא ראתה במאיר כהנא איש ראוי ואף יצאה חוצץ נגד תפיסותיו האידאולוגיות. כהנא היה סדין אדום ונחשב קצה הקצה האידאולוגי, שולי השוליים הסהרוריים. והנה השבת, כמעט כל עיתונות המיינסטרים הדתית לאומית חיבקה את מאיר כהנא, פתחה את עמודי עיתוניה ועלוניה לתלמידיו המובהקים והגאים, איתמר בן גביר, ברוך מרזל, מיכאל בן ארי, ובנצי גופשטיין, נושאי הלפיד האידאולוגי המכריזים בכל הזדמנות כי כהנא צדק.
יותר ממדהים היה לקרוא את האידאולוגיה של מאיר כהנא משולבת במאמרי רבני מיינסטרים, פרופסורים, אנשי אקדמיה מהימין המתון שמאלה, פוליטיקאים סרוגים, כהנא חי, שלושים שנים אחרי במרכז הציבוריות הישראלית הדתית לאומית. כעת נותר רק לתהות בקול מי צדק? כהנא, תומכיו, או מתנגדיו.
