דן רדלר מצליח בספרו החדש לעלות על כל ספריו הקודמים ביכולת לרתק את הקורא, הן בשפה העכשווית, המשפטים הקצרים, ובפרט בסערה המתרחשת וגועשת בדרמה הנוצרת. כל פרק בספר הוא יצירה בפני עצמה. אך סך כל הפרקים יוצר פסיפס ארוג היטב, שרק לקראת סופו נחשף הקשר בין כל גיבורי הדרמה, שלכאורה חיים בעולמות שונים.
בהמשך לספרו המצליח שהפך כבר לסרט -
הכדור השמיני, גם כאן משמש הסופר כמגן למעמד האישה. הקטעים בהם הנשים מהוות טרף לגברים, הן בהטרדות המיניות והן באונס וניצולן המיני, מהווים פיתוח והמשך למחזה נפלא שהעלה כבר בעבר, "יותר מדי סושי", בו דמותה של אישה נבגדת היוותה את העוגן לסיפור. יש לשער שהספר "על הקצה" יעורר בנשים רבות איזכור לאירועי העבר. אירועים שטואטאו מתחת לשטיח, וכאן הם מתוארים במלוא היצריות והכוחניות שבהם, ואלה השפיעו בספר זה על מהלך הסיפור. בעוד שהנועזות שבספר מביאה את הקוראות להאיר את זכרון הטראומות שעברו אי-פעם, הרי את הגברים היא מביאה להודות בליבם עד כמה כל חכמתם בטלה בשישים כשתאוותם מושלת בהם, ושכלם נשלט על ידה.
אך מעל לכל הקטעים המיניים, רווי הספר בשפע ידע מקצועי החושף את הקורא למיכמני תעלולי היידע במחשבים. כיצד אדם חסר פרוטה הופך באחת, הודות לערמומיותו ויכולת שליטתו בטכנולוגיות החדישות, לאדם עשיר ומשפיע. הספר מהווה מעין ספר-הדרכה לכל רודפי הבצע ולכאלה המחפשים דרכים קלות להתעשר. אך יותר מכל, מוכיח הספר שגם נשים הכי מוכות ומנוצלות, יש בידן את היכולת להשיב מלחמה שערה, ולהביס את המנצלים אותן במקום שהכי כואב להם.
אודה ואתוודה שאת מאתיים העמודים הראשונים בלעתי ביומיים, ואת יתרם בהפסקות בגלל צוק העיתים. אך כל שעת קריאה בו, נטלה אותי לעולמות אחרים, והשכיחה ממני את מוראות המלחמה בקוביד 19, ואת האפלה האופפת אותנו כשחלק בעם חורש מזימות נגד טובת העם כולו: בכך שהוא שם את החוק לאל, מתעלל באנשים כי העזו לומר מילה של ביקורת בגנות האוליגרכים השולטים בנו כיום. מצב המזכיר את שלטון הסקוריטטה ברומניה של צ׳אוצ׳סקו, את ימי השטאזי בגרמניה המזרחית, ואת הק.ג.ב בברית המועצות. בכך מהווה הספר בעצם מהותו ריפוי נפשי לסובלים מכל סוג. מענג בקריאה בו, מותח ומגרה את הדמיון בשפע פרטי הנוכלות, ובלקח שהוא מכיל לבני כל המינים.
"על הקצה" אינו ספר מוסר טהור. זהו רומן מתח שונה מאוד מהרגיל, המהווה בריחה מהמציאות הדואבת לעולם אחר, ושלבטח יהפוך לסרט או למחזה. כמו שאר ספריו של דן רדלר. הכל בנוי בו כהלכה. הכל מוליך את הקורא לעמקי הדרמה, גם אם בתחילה הסקאלה לכאורה מצומצמת, היא הולכת והופכת מורכבת יותר ויותר ככל שהדרמה מתפתחת, והקורא נפעם מהיכולת הדרמטית שבעצם מהווה כבר תסריט מוכן להצטלם. מובן שהידע של דן רדלר שעיסוקו בתחום התיאטרון, הוא שמזין את הידע הרב שלו בתחום. ובכך הוא רוכש את לב הקורא באמינות שבו, בריאליה הנובעת מהפרטים האמיתיים. אך יתרונו הגדול של הספר הוא בשמש מחברו כמגן זכויות האישה, המתריע על הסכנות האורבות לנערה צעירה מקשר פיתוי עם בחור נאה, מכניסה להריון בגיל 16, והצרות והמרורים העוברים עליה עד שהיא לוקחת את גורלה בידיה והופכת את חולשת הגברים לנצחונה עליהם.
לא אפרט את הסיפור בספר בן 600 העמודים, כדי לא לקלקל את התענוג שבהפתעות הגלומות בו. לקרוא בו, להתענג, ולשכוח מכל הסובב אותנו. 