לא הרבה אנשים יודעים אבל מקץ חודש ימים שובת הסגל הזוטר של המרצים ב-11 מכללות ציבוריות, אשר מוחים על תנאי העסקתם הפוגעני הבא לידי ביטוי במשכורות נמוכות בהרבה מזה של הסגל הבכיר באוניברסיטאות ובכך שאין להם קביעות בעבודה וניתן לפטרם עם סיומו של הסמסטר. משרד האוצר תבע בימים האחרונים מאותם מרצים להחזיר 17,000 שקל בממוצע על כל שנת עבודה שלהם בטענה שיש להם חריגות שכר.
מדובר במאבק עתיק יומין לפיו מתייחסת המדינה אל המרצים (רובם בעלי תארים מתקדמים) כמעין אסקופה נדרסת של האקדמיה הישראלית. דבר זה בא לידי ביטוי בכך שהם לא מקבלים תנאים סוציאליים מלאים, שכרם לא עלה מאז שנת 2014, אין להם קביעות, כך שניתן לפטר אותם בסיום כל סמסטר, ולפעמים הם צריכים ללמד במספר מקומות כדי להביא אוכל הביתה.
מצבם של הסטודנטים בעקבות השביתה כמי שחווה שביתה דומה בשנת 2009 אני מתאר לעצמי שהסטודנטים נמצאים במצב של אי-ודאות מתמשך. מצד אחד הם חוששים שככול שהשביתה תמשך זמן רב אז הסמסטר יבוטל והם לא יקבלו החזרים כספיים ולא יושלם להם חומר הלימוד, מצד שני המדינה כמעט לא משקיעה במכללות הציבוריות ולא דואגת שהסטודנטים יזכו לקבל את הדבר שהם משלמים עליו כל-כך הרבה שהוא השכלה אקדמית רחבה.
ביום שלישי האחרון הפגינו ראשי הסגל הזוטר מול ביתו של השר זאב אלקין שעושה רושם שלא מתעניין במיוחד במצוקותיה של האקדמיה הישראלית. הוא הציע להם הסכם מבזה שלימי קורונה אשר לא ממש פותר למשל את בעיית הקביעות שלהם במוסדות האקדמיים בהם הם מלמדים, וכן בדבר האפשרות שלא תהיה להם פנסיה כאשר יפרשו לגמלאות.
בימים הקרובים יעתיקו ראשי הסגל הזוטר את המאבק לירושלים. אין ספק בכך שמדובר במאבק חברתי חשוב שרצוי שגם ציבור הסטודנטים וראשי הסגל הבכיר באוניברסיטאות יצטרפו אליו ויראו לשר אלקין שיש פה חזית אחידה של האקדמיה בישראל שלא מוכנה שיתייחסו לאנשים בעלי תארים מתקדמים כ"עובדי קבלן" עד שזה לא יקרה הסיכוי שמאבק זה יצליח נדון לכישלון.
