מי שיתנתק לרגע מעטיני התקשורת הממסדית ויחפש מקורות מידע חלופיים, יגיע מהר מאוד
למסקנה שהבחירות בארה"ב זויפו. לא אולי, לא כמעט ולא בשוליים. הבחירות זויפו חד-משמעית, וללא צל של ספק. זויפו בענק. לא על-ידי אנשים בודדים, לא במיקרו אלא במאקרו: ברמת המדינות, ברמה הלאומית, אולי אפילו הבין לאומית. לא זיוף אקראי אלא כזה שתוכנן בקפידה ונעשה בשיתוף גורמים רבים כולל חברות הטכנולוגיה, גופי התקשורת הגדולים והמפלגה הדמוקרטית.
השחיתות הפוליטית באמריקה צמחה בארזים ולא באזובי הקיר, נרקמה בחלונות הכי גבוהים ולא במרתפים. כמו ב"רצח באוריינט אקספרס", מתברר שכולם היו שותפים למזימת סילוקו של טראמפ מהבית הלבן ולהוצאה להורג של הדמוקרטיה האמריקנית, מי בעשיה ומי בשתיקה. המסקנה הזו מתבקשת מאליה וכול הדרכים מוליכות אליה. היא תוצאה של נתונים רבים שכולם יחד מתחברים למארג אחד שלם. אמת שאינה ניתנת להפרכה. כשכול כך הרבה דברים מוזרים קורים בבת אחת זה פשוט לא יכול להיות מקרה. כשיש כל כך הרבה אי-סדרים שאין להם שום הסבר אחר, נשארת רק אפשרות אחת שחייבת להיות נכונה: זיוף רחב היקף.
אם הבן של מנכ"ל מפעל הפיס זוכה בפרס הגדול, ניחא. אם הוא זוכה פעמים באותה שנה, זה מאוד לא סביר אבל עדין יכול לקרות. אבל אם הוא זוכה בלי למלא טפסים ברור שזה זיוף וזה בערך הסיפור של "הנשיא הנבחר" ביידן. יש כל כך הרבה דברים לא סבירים ולא כשרים בעצם בחירתו שקשה לדעת מהיכן להתחיל אבל התמונה הכללית ברורה לכול צופה לא משוחד. עוד לפני יום הזיוף הגדול, בחודשים שקדמו לבחירות, חברת גוגל, נהגה לא ככלי תקשורת אלא כשחקן פוליטי, והתערבה לטובת הדמוקרטים על-ידי סיקור אוהד לביידן ועוין לטראמפ, הסתירה מידע מהציבור האמריקני ועודדה סלקטיבית מצביעים דמוקרטים להצביע. העיתונות המגויסת בארה"ב כמעט לא דיווחה על חשדות חמורים לשחיתות ועל הקשרים של ביידן ובנו האנטר באוקראינה והצניעה את פרשת Tara Reade שהאשימה את ביידן בתקיפה מינית. מומחה לתחום התקשורת שחקר את הנושא העריך שרק ההתערבות של מונופול התקשורת גוגל בחודשים שלפני הבחירות שווה כ-6 מיליון קולות לדמוקרטים.
אולי כדאי להתחיל את הסיפור מזה שביידן, שבמשך חודשים טרם הבחירות התחבא במרתף ביתו, מיעט בהופעות וכמעט שלא הופיע בציבור קיבל, לכאורה, 80 מיליון קולות. יותר מכול נשיא אמריקני אחר. אתם מאמינים שלביידן הצביעו חמש עשרה מיליון אנשים יותר מאשר לאובמה והילרי קלינטון? גם אנחנו לא. ביידן קיבל, לכאורה, בקהילה השחורה אחוזי תמיכה דומים לשל ברק אובמה. נו באמת.
ביידן, שוב ושוב לכאורה, קיבל ששה מיליון קולות יותר מטראמפ וזה למרות שטראמפ
קיבל ב-2020 עשרה מיליון קולות יותר מאשר בשנת 2016. תופעה סטטיסטית חסרת תקדים
בהיסטוריה האמריקנית. טראמפ הפסיד לביידן למרות שניצח ב-18 מתוך 19 מחוזות שבכול
מערכות הבחירות הקודמות חזו מי הנשיא שיבחר. אפשר להמשיך עוד ועוד. חבל להרחיב את הדיבור על הסקרים המוטים טרם הבחירות שחזו ניצחון סוחף לביידן אבל כן כדאי לחזור למה שקרה בליל הבחירות כשביידן "עשה" קמבק מדהים אחרי שפיגר ברוב המדינות המתנדנדות.
עובדות שלא מסתדרות לפתע הספירה נעצרה, באורח פלא הגיעו פתקי הצבעה מאי שם, הפקחים הרפובליקאים הורחקו מהמקום ופתאום יחסי הכוחות התהפכו וביידן ניצח. וזה קרה באופן דומה ופלאי רק במדינות המתנדנדות, רק בערים דמוקרטיות ובכולן באותה צורה ושיטה ממש. אולי כדאי להזכיר כאן עוד כמה עובדות שפשוט לא מסתדרות: למשל העובדה שבמדינת פנסילבניה נספרו 2.5 מיליון קולות דואר למרות שנשלחו רק 1.8 מיליון מעטפות. כדאי להזכיר כאן את הגליצ'ים, אותם פרקי זמן קצרים בהם נוספו מספר עצום של מעטפות לספירה מעבר ליכולת הקיבול של אותן קלפיות וכולן כמובן בעד ביידן.
אפשר להזכיר גם את המחוזות בהם מספר ההצבעות עולה בהרבה על מספר המצביעים, להזכיר אלפי מתים שהצביעו עבור ביhדן בדואר, אנשים שהגיעו להצביע והתברר שמישהו כבר הצביע בשמם, אנשים שלא הצביעו ומתברר שוב שמישהו הצביע בשמם, עשרות' אולי מאות אלפי מעטפות לא כשרות שלא נבדקו כמתחייב' ומאות תצהירים בשבועה של אנשים שראו במו עיניהם חוו והעידו על חריגות ואי סדרים: פקחים שהורחקו מאזור הספירה ברגעים קריטיים במדינות קריטיות, פתקים שהושלכו, פתקים שנספרו מספר פעמים ועוד כהנה וכהנה. וזה רק מה שידוע. תתארו לכם על כמה מקרים אנחנו לא יודעים. פתאום כל המאמצים של מושלים דמוקרטים בשנה האחרונה לשנות חוקים כדי להקל על הצבעה בדואר נראים פחות מפתיעים ויותר חשודים.
וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על המכונות לספירת קולות שכבר מוסכם שאינן חסינות מפני
זיופים ומפני השתלטות חיצונית, ועל החשדות למעשי שוחד ולניסיונות התערבות של מדינות זרות בבחירות. הטענות שהעלו פרקליטי טראמפ אינן הוכחות, אבל גם לא ניתן לפתור אותן בלא כלום כפי שהדמוקרטים והתקשורת המושחתת מנסים להציג. בעוד שהצד הרפובליקאי העלה טענות כבדות משקל והציג ראיות לאי סדרים, למעשים בלתי חוקיים ולחוסר סבירות סטטיסטית שנתמכים במאות עדי ראייה, עשרות חוות דעת של מומחים ולא מעט תצהירים בשבועה, הצד הדמוקרטי התעלם, התייחס לטענות ולטוענים בזלזול, העמיד פנים שאינן קיימות, לא ענה לעניין התרכז בהטלת צנזורה על פרסומן. נציגי חברת דומיניון שהואשמו באחריות לגניבת הבחירות סירבו לענות על שאלות של מחוקקים בפנסילבניה ולפי כמה ידיעות, נטשו את משרדיהם למחרת הבחירות אחרי שהשמידו ראיות.
אם אחרי כל התסבוכת המשפטית הזו ג'ו ביידן ימונה לבסוף לנשיא, חצי מהעם האמריקני ירגיש שגנבו לו את המדינה ואת הדמוקרטיה וכנראה שהוא צודק. זה בלבד היה צריך לגרום למפלגה הדמוקרטית לבקש, אולי אפילו לדרוש בדיקה של הליך הבחירות כדי להסיר מעצמם את עננת החשדות אבל ההפך הגמור קורה. יש רק הסבר אחד להתנגדות הדמוקרטים לכול הליך של בדיקה: הם יודעים שהבחירות זויפו ומפחדים שהזיוף יתגלה. הם יודעים ומסתירים.
לכן במקום דיון ענייני בטענות אנחנו עדים להתגייסות כללית של התקשורת הממסדית כנגד טראמפ ובעד זכות הציבור לא לדעת. טראמפ אולי בלי כוונה, נלחם לא רק את מלחמתו הפרטית אלא גם עבור חופש המידע, עבור בחירות הוגנות ונגד הדיקטטורה של חברות הענק והתקשורת. טראמפ נלחם היום את מלחמת החופש של כולנו. "החרות היא החופש לומר ששניים ועוד שניים שווה ארבע" כתב ג'ורג' אורוול בספרו 1984. באמריקה של 2020 זה כבר לגמרי לא מובן מאליו.
עם זאת, ביומיים האחרונים אני מרגיש שינוי קל באוויר, יש תחושה שהאדמה מתחילה לנוע וחומת ההשתקה מתחילה להיסדק. יותר אנשים מדברים ויותר אנשים מקשיבים. אני מזהה סימנים מוקדמים של מפנה. האמת מתחילה לבצבץ מבעד לסדקים. העם מתעורר, תכף יקום על רגליו ויעמוד על זכויותיו. עוד מעט אולי, עוד מעט הלוואי, גשם גדול עומד ליפול. וזה יהיה תנ"כי.
