לפני מספר שבועות, הגישה מכינת עצמונה תביעה כספית נגד כתב ערוץ 13 עמרי מניב, אשר פרסם בשנת 2019 מידע שקרי אודות שיעורו של הרב אסף נאומבורג. הכתב, שהפיץ את הקלטת הרב, ערך את הדברים כך שיישמע שהרב לכאורה מחנך את תלמידיו לתפיסה מעוותת שיש בה ערכים אנטי ציוניים, שונאי חילוניים. מאוחר יותר התברר כי הדברים הוצאו לחלוטין מהקשרם וכי מדובר בעריכה מכוונת ומגמתית. בפועל, הרב שיחק משחק תפקידים אינטלקטואלי כחלק ממערך השיעור. הרב ניסה לתאר בפני תלמידיו את נקודת מבטם של מגזרים שונים בחברה על-מנת לחנך אותם כן לערך הציונות, גיוס לצה"ל וחיבור הציבור הדתי והחילוני כאחד.(קלמן וסג"ל 2019). עיתונאים רבים שמסקרים אירוע או מקרה אקטואלי נוטים לתאר מציאות חיים מייאשת, אך לעיתים מסתתרים מאחורי הסיקורים הביקורתיים סיפורים חיוביים, מקרים אופטימיים, אליהם הקורא לא מודע. אזי היכן מוחבאים אותם סיפורים?
עיתונאים עסוקים לרוב בניסיון לתפוס מקום על שערי העיתונים והכותרות והביקורת והתגלית השלילית הן המפתח לכך. לפעמים ביקורת חריפה מושכת את העין ומייצרת תחושת הזדהות בין האזרח ה"קטן" לבין העיתונאי. בפועל, העיתונאי לא יסודי ולא מדויק, ולעיתים גם לא נאמרת האמת כולה. אכן עבודתם של העיתונאים חשובה ונצרכת והציבור ניזון ממנה ובונה לו תפיסות עולם, אך בהתאם לדיווחים הפסימיים שורה בקרב הציבור אווירה מתוסכלת. ויותר מכל, נוצר ציבור מיואש.
במחקר שנערך על-ידי החוקרים נטשה דה הוג ופיטר רבון באוניברסיטה הפתוחה בהולנד, נבחנות ההשפעות של חשיפה לחדשות מדי יום על מצבים רגישים של אנשים. במחקר, 24 גברים ו-39 נשים התבקשו לדווח לאחר חשיפתם לתוכן החדשות, על מצבם הרגשי בו היו מצויים 5 פעמים ביום במשך 10 ימים, על-מנת לראות כיצד השפיע והאם השפיע עליהם התוכן והאם חשיפה לתוכן ששייך לשגרת חייו של אדם גם כן משפיעה על מצבו הרגשי. ממצאי המחקר גילו קשר ברור בין חשיפתם של אנשים לחדשות שליליות לבין תחושותיהם השליליות. כמו-כן, נמצא שכאשר הרלוונטיות האישית של החדשות הייתה גבוהה, ההשפעה השלילית נטתה להיות גבוהה יותר (כתב העת הבריטי לפסיכולוגיה, ג'ון וילי ובניו 2019).
המוח האנושי בנוי ממערכת פלאית ושמה "מערכת העצבים". החושים שלנו נחשפים לתכנים ומושפעים מהם. באופן לא נשלט, תת-המודע מסגל לעצמו רגשות ותחושות בהתאם למה שפגש, ראה וחווה. המחקר נותן תוקף לכך שהציבור מושפע מחדשות שליליות ותפיסתו הופכת שלילית. כך בתקופה זו שאנו מתמודדים עם נגיף הקורונה, מצב מתמודדי הנפש החמיר וההשפעה גדלה פי כמה. פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית יחד עם עמותת ער"ן והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ערכו סקר וממצאיו שפורסמו מדאיגים במיוחד. על פיו 165,000 איש בממוצע צורכים טיפולים נפשיים בישראל בימים שבשגרה. מתחילת משבר הקורונה חלה עלייה של 59% במספר המטופלים בשירותי בריאות הנפש במגזר הציבורי ושל 47% במגזר הפרטי (הדר גלעד ynet 2020).
בשנים שהיו טרם המגיפה תוצאות המחקרים גילו שחשיפה לכלי התקשורת מובילה למצב רוח ירוד. תקופת המגיפה, שיצרה בעולם ניכור וריחוק חברתי, הובילה למטענים שהצטברו אצל אנשים וגרמה לאווירה מתוחה ולחוצה ונדמה כי הסולידריות והיציבות מתפוררות. תקופה זו הינה קריטית והתקשורת מחריפה את המצב. הפסימיות והכאב מחלחלים לתודעתנו ואנו כבר לא מאמינים שהתקווה בת שנות אלפיים. אתם אנשי התקשורת, תפקידכם חיוני והכרחי, אתם הגשר בין העולם לציבור. אין כל ספק כי החברה זקוקה לכם וכי ישנה חשיבות עצומה לדעותיכם. אך עליכם מוטלת האחריות והמשקל בנוגע לעיצוב דעת הקהל ואל לה להיות מייאשת! ניצבת בפניכם משימה שעליכם לבצעה והיא - שיקוף אמיתי וחיובי יותר של המציאות,
מינון ומיגור הביקורת והשיח המקטר, מציאת מקורות מידע מהימנים וסיקור רחב יותר של ידיעות חיוביות. מתוקף כוחכם המהותי, ראיית עולם חיובית הינה קריטית.
יש מי שעלול לראות זאת כדרישה לא רלוונטית ואוטופית וכי הטענה הכתובה לעיל מבטאת התיימרות ליצור עולם שמדחיק את מה שיש לתקן. אך נראה שאנו מודעים למגרעותינו כחברה וכי אנו עייפים ומותשים מחזרה על מוטיב השליליות. בעצם, אולי הציבור מבקש בשורות טובות יותר?
ברשותך עיתונאי יקר, בפעם הבאה שמתפרץ לו דחף פנימי לכתוב כותרת מסעירה ומתסכלת, חשוב שנית - האם דבריך הינם אמת לאמיתה? האם יש מקום ל"הזנה" חיובית יותר? באיזו חברה אתה רוצה לחיות? וכדברי השיר של אריק איינשטיין ז"ל, חשוב - "איך אתה ישן בלילה עיתונאי קטן שלי"?