בימים אלה מלאו 55 שנים למותה ללא עת של רות שפירא קריינית "קול ירושלים" וקול ישראל המיתולוגית. באירוע לזכרה, מציין חוקר תולדות רשות השידור ומגיש תוכניות ברדיו איזי מן, כי רות הייתה למעשה מחלוצות סגנון ההגשה האישית ברדיו. היא דיברה אל המאזינים באופן אישי ולא קריינה בצורה יבשה ונהגה לפתוח את תוכניתה במילים: " שלום ילדים, כאן רותי המדברת אלכם (בחטף פתח). סגנון הגשה אישית זה, לא היה מקובל אז ברדיו "המכופתר". לימים ירשו סגנון הגשה אישית זו, מגישות הרדיו אסתר סופר ובהמשך נילי המאירי ("שלום לכם ילדים כאן נילי ")עם השנים נשכח שמה ופעלה של רות שפירא-סמילן. כתבה זו באה לזכור ולהזכיר.

רות שפירא -פרקי חייה

רות שפירא נולדה בצפת ב-17 ביולי 1922, בת לעולי העלייה השלישית, ד"ר חיה רוזנברג ויהודה שפירא, שעלו מרוסיה בשלהי 1920, נישאו ב-1921 והתגוררו בטבריה. חיה, שהייתה מרופאות השיניים הראשונות בישוב היהודי בגליל ובעמק עבדה בטבריה כרופאת שיניים, ויהודה שהיה מהנדס, הועסק בפרויקטים הנדסיים מטעם ממשלת המנדט. בפברואר 1926 נולדה לרות אחות קטנה, ציפורה (ציפיתה), לימים ציפורה שר, אשת פלמ"ח ומורה. ב-1929 עברה המשפחה לירושלים. בשלוש השנים הראשונות בירושלים התגוררה המשפחה בשכונת תלפיות, ורות למדה בבית הספר העממי "למל". ב-1931 ייסד אביה יהודה שפירא עם כמה שותפים שכונת מגורים קואופרטיבית (שיתופית) המכונה מעונות עובדים א' ברח' אבן שפרוט שברחביה, והמשפחה עברה להתגורר בשכונה החדשה ברח' אבן שפרוט 14. רות למדה בגימנסיה העברית ברחביה.

מצטרפת עם חבריה לגימנסיה ל"קול ירושלים"

את קריירת הרדיו שלה החלה רותי ב-1938 בהיותה בת 16 כשצורפה לקבוצת תלמידי תיכון מכיתתה בגימנסיה, שגויסה על-ידי עורכי "השעה העברית" בתחנת הרדיו המנדטורית "קול ירושלים", כדי לקרוא תסכיתי רדיו בתוכניות לנוער במסגרת שידורי השעה העברית. בקבוצת הקריינים הצעירים היו שמואל כצנלסון (לימים שמואל תמיר שר בממשלת ישראל), לאה פורת וגרא בן ענת. ב-1940 סיימה רות את לימודיה בגימנסיה במחזור כ'. באותה שנה הכירה את שמעיה סמילנסקי, בנו של הסופר ממייסדי תל אביב דוד סמילנסקי. שמעיה למד באוניברסיטה העברית באותה עת, והתגורר בחדר שכור ברח' אברבנאל הסמוך לרח' אבן שפרוט. רות החלה את לימודיה באוניברסיטה העברית במקרא ובפילוסופיה, ושמעיה התגייס לצבא הבריטי. לאחר חברות של ארבע שנים, ותוך כדי שירותו של שמעיה בצבא הבריטי נישאה רות לשמעיה ב-1 באוגוסט 1944 בירושלים במועדון הקצינים מנורה.

עובדת מן המניין ב"קול ירושלים" ובהמשך בקול ישראל

ב-1944 הפכה רות לעובדת מן המניין ב"קול ירושלים", וקיבלה את הגשת התוכנית שירים כבקשתך. היא המשיכה לשדר את תוכניות פינת הנוער, וקראה חדשות. הגשת תוכניות הנוער והתוכנית "שירים כבקשתך" הפכו את רות לקריינית מאוד פופולרית ואהודה. באותה תקופה הדריכה גם קריינים צעירים שהצטרפו לקול ישראל. עם קום המדינה הפכה תחנת "קול ירושלים" לקול ישראל. בראשית מלחמת השחרור שידרה התחנה מ"בית החלוצות" שברחביה, כי אזור רח' מליסנדה (לימים הלני המלכה) שבו שכנו אולפני השידור היה ממש בעין הסערה של הקרבות. עם ההפוגה ירד צוות של שדרנים תל אביבה ורות ביניהם, והתחנה החלה לשדר באופן זמני מתל אביב. לאחר מלחמת השחרור החל שמעיה לעבוד במשרד החוץ, שאף הוא שכן בתל אביב באותה עת, ורות ושמעיה התיישבו בתל אביב ברח' קרן קיימת 12 (לימים רח' בן-גוריון). ב-1952 נולד בנם בכורם אמנון שכונה "נוני" לימים מוסיקאי. רות המשיכה בעבודה בקול ישראל שבקריה בתל אביב. ב-1956 נולדה לשמעיה ולרות בת, ניבי לימים ד"ר ניבי גומל מורה ללשון ומרצה ללדינו במוסדות אקדמאים .

המשפחה יוצאת לשליחות בחו"ל

בקיץ של שנת 1956 יצאה המשפחה להאג שבהולנד לתפקידו הדיפלומטי הראשון של שמעיה בשירות החוץ - מזכיר שני בצירות ישראל בהאג (בהולנד). כנהוג בימים ההם התבקשו שליחי ונציגי המדינה לעברת את שם משפחתם, ושם המשפחה "עוברת", או יותר נכון קוצר, מסמילנסקי לסמילן. ב-1958 מונה שמעיה סמילן לכהן כקונסול ישראל הראשון במילאנו והמשפחה עוברת להתגורר באיטליה. רות החלה לשמש כתבת של העיתונים "דבר", "דבר לילדים" ו"למרחב" וכן כתבת קול ישראל בהולנד. ב-1961, לאחר 5 שנות שהות באירופה, חזרה המשפחה ארצה מן השליחות, שבה לירושלים והתגוררה ברח' רד"ק 30. רות מונתה למנהלת המחלקה לקשרי חוץ ולמנהלת שירות ההקלטות של קול ישראל. במסגרת תפקידה זה ארגנה, בין השאר, את חידון התנ"ך הבינלאומי שהתקיים בדצמבר 1964, והייתה מופקדת על הקשר ושיתוף פעולה בינלאומי בין קול ישראל לתחנות רדיו בחו"ל. בנוסף הגישה וערכה מידי פעם תוכניות בנושאי מוזיקה קלאסית ואופרה. בתה ניבי מספרת כי מלבד אהבתה של אמה לזמר עברי אהבה מאוד מוזיקה קלאסית ואף ניגנה בעצמה בפסנתר יצירות קלסיות שונות.

"אוהבת הזמר העברי"

בראיון למושיק טימור בתוכניתו "שישי אישי" ברדיו ב-2005, במלאת 40 שנים למותה של רות שפירא, סיפרה הבת ניבי גומל: "אימא הייתה אישה מאוד נאה, תמיד עסוקה, הרבה שעות מחוץ לבית, מידי פעם נסעה לחו"ל לייצג את המדינה בשליחות קול ישראל. מהבחינה הזאת הקדימה את זמנה, שכן לא היה אז מקובל שלאשה יש קריירה והיא עומדת בפני עצמה". ניבי מספרת עוד כי אמה רות שפירא, הייתה אוהבת את הזמר העברי, עקבה אחריו ובמידה רבה קידמה אותו כששידרה ושילבה שירים עבריים בתוכניותיה. זאת ועוד, מאחר שמספר השירים המוקלטים בעברית ברדיו של אותן שנים היה מצומצם נרתמה לצאת לשטח, לקיבוצים ולישובים ולהקליט עם תזמורות ומקהלות מקומיות שירים חדשים. ניבי גומל: הייתה לה אוזן מוזיקלית וכשרון מוזיקלי שירשה מאביה. בנוסף היה לה כשרון לשפות, היא ידעה שפות רבות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, הולנדית ובביקור שערכה ברוסיה בראשית שנות ה-60 יש המעידים כי דיברה רוסית שוטפת.. את כשרונה המוזיקלי הורישה לבנה אמנון ("נוני") סמילן ז"ל שהיה מוזיקאי.בשנות ה-90 אמנון נפטר פתע והוא בשנות ה-40 לחייו. רות שפירא הקפידה בקריינותה לבטא ולהדגיש את ה-ח' וה-ע' הגרוניות כפי שנדרש אז מהקריינים, ועשתה זאת כהלכה "נוסח ראומה אלדר" עד כי לעיתים נדמה לשומעים את קריינותה של רות כי מוצאה מתימן. בתה ניבי גומל סמילן, מגלה כי אימה סיגלה את ה-ח' וה-ע הגרוניות לצורך הקריינות בלבד ובחיי היום יום לא דיברה כך.

מותה והלוויתה של הקריינית האהובה

ב-15 בנובמבר 1965 נפטרה רות שפירא ממחלת קשה בטרם עת בגיל 43. אבל כבד ירד על מכריה ומאזיניה הרבים עם היוודע דבר מותה של הקריינית האהובה והמוערכת. בהלוויתה, שיצאה מבית החולים "אביחיל" במגרש הרוסים בירושלים, השתתף קהל רב ובתוכו ראש העיר מרדכי איש שלום. בין הבאים לחלוק לה כבוד אחרון: פרופ' יגאל ידין, פרופ' גרשום שולם, סופרים אמנים ועיתונאים. בשם עובדי קול ישראל ספד לה הפסנתרן והמלחין אריה זקס. היא נטמנה בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים. הניחה אחריה את בעלה שמעיה סמילן ושני ילדים אמנון (נוני) בן ה-13 וניבי בת ה-9.5.

זוכרים ומספרים על רות שפירא

לציון 50 שנה למותה נערך (31.10.15) בבית הארחה שעל-יד הכנסייה הסקוטית בירושלים אירוע לזכרה בהשתתפות בני משפחתה ואנשי רדיו בהווה ובעבר. האירוע הונחה על-ידי איש הרדיו וחוקר תולדות הרדיו איזי מן ובתה ניבי גומל סמילן. איזי מן סיפר באירוע, בין השאר, על התוכנית הפופולרית שירים כבקשתך שהגישה רות שפירא בשנות ה-50 ושודרה בשבת בשעה 12 בצהריים לערך. בתוכנית קראה רות גלויות ד"שים ששלחו מאזינים מכל רחבי הארץ ושילבה בין לבין שירים עבריים של אותה תקופה. התוכנית הייתה פופולרית במיוחד בקרב ילדים ובני נוער וילד או נער שקראו את שמו בתוכנית הרגיש "סלב" וחשוב לתקופה לא קצרה". איזי מן מציין כי התוכנית "שירים כבקשתך" בהגשתה של רות שפירא הייתה כה פופולרית עד כי אנשים שלא היה ברשותם מקלט רדיו היו עומדים מתחת למרפסות בתים ובמקומות ציבוריים ומאזינים לתוכנית.

אריה אורגד על רות שפירא

איש הרדיו והטלוויזיה לשעבר אריה אורגד, מספר כי רות הייתה מדריכה שלו ושל אחרים ב"אולפן הילדים" בו הוקלטו תסכיתים בהשתתפות ילדים ובני נוער. במאי האולפנים היה "יקה" בשם אלף ארי וולף, וזה לא הצטיין במיוחד בידיעת השפה העברית. רות הופקדה על כך שהילדים ידברו בעברית נכונה והקפידה על כך מאד. במקרה והילדים טעו מהרה לתקן, להסביר ולתת להם טיפים כיצד נכון וראוי להגות ולומר המילים. בתה של רות שפירא ניבי גומל מספרת לי כי בני משפחתה של רות שפירא, העלו למרשתת אתר מיוחד לזכרה המספר באומר, בצליל ובתמונה את תולדות חייה ופעליה, מלווה בסרטי וידאו מסמכים ועוד. האתר מפורט ויפה. כתבה זו נסמכת על מידע ונתונים באתר זה ועל ידע אישי. ניבי גומל מספרת כי אמה הונצחה ברחוב על שמה, רחוב רות שפירא בשכונה בדרום באר שבע סמוך לנחל בקע, ואף שלחה אלי בזמנו צילום של שלט הרחוב.