שי דרומי (לא ראיתיו כבר שנים רבות, מה שלומו?) ראה בלילה ארבעה חודרים לחוותו, וירה להגנה עצמית באחד מהם, ולרוע המזל מת. החוק ציווה להעמידו לדין. אני גא עד היום לספר כי הייתי בין העיתונאים שחתרו לשינוי החוק ולהכרה בזכותו להגנה עצמית. לבסוף דרומי הורשע במשהו פעוט, וגם זה היה מיותר.
מאז עקבתי אחרי כמה אירועים כאלה. החוק שונה. הייתי אצל אדם שגר במושב במרכז הארץ. חי בדלות. לקה בליבו. מכוניתו הייתה פרנסתו. הוא ירה כדי למנוע את גניבת רכבו. לרוע המזל הגנב נהרג. הוא לא הועמד לדין. כך נכון.
גם אדם מבוגר מאוד בבית יצחק, שמצא זרים בביתו וירה והרג, ולא הועמד לדין. כך נכון.
מה רוצים עתה מאריה שיף? נתקל בשני רעולי פנים. ניסו לגנוב את רכבו. מה עליו לעשות? להניח לרכב להתרחק, לפנות למשטרה ולשמוע כי מוטב שילך לחפש אותו במשחטת רכב במקום נידח?
ברור שאם יתברר למשטרה כי הוא התכוון להרוג את הגנב יש מקום לנקוט נגדו בצעדים משפטיים. אבל אם מוסכם על גורמי אכיפת החוק כי בסך-הכל הגן על רכושו כחלק מזכותו להגנה עצמית, כלומר ירה על-מנת למנוע עבירה והחטיא ופגע בעבריין, על מה המשטרה רוצה להחזיקו במעצר? לכל היותר שתשלול את רישיונו לאקדח מכאן ולהבא.
מצד אחד כולם מתלוננים על אלימות, וכשנמצא כבר מי שפועל נגדה בעודו מחזיק באקדח ברישיון - הוא הופך לנתבע, לנרדף. עוד שי דרומי.
