אני זוכר שכשהייתי בכיתה י', התחלתי לעבוד בעבודה הראשונה שלי אי-פעם (שוטף כלים בבית קפה). אחרי שקיבלתי את תלוש המשכורת הראשון שלי, רציתי להבין איך להתנהל עם הכסף, כמה ממנו לחסוך, כמה "מותר" לי לבזבז ואיך לא מגיעים למצב של מינוס, אז הלכתי להתייעץ עם אבא שלי. אבא שלי אמר לי "אם הגעת למינוס - אתה כבר בבעיה. כמעט כל אזרח בישראל נמצא במינוס, וזה אולי מקובל אבל זה לא התנהלות נכונה".
המסקנה הזו הדהדה בי, ועד היום אני משלב אותה בשיחות עם חברים ועם הסובבים אותי. לא פעם קיבלתי תגובות כמו "אתה תמים", "אי אפשר שלא להיות במינוס", "אני מוציא רק על מה שאני חייב, ואני עדיין במינוס". כשהייתי שואל חזרה מה ההוצאות של אותו אדם, הייתי שומע על הוצאות, שאני, לא הייתי קורא להם הוצאות "חובה": טלוויזיה, אוטו חדש, טיסות לחו"ל, בגדים לחג או באופן כללי, אוכל במסעדות, שכר דירה במקום יקר מדי, מסיבות וכו'.
לדעתי, אחת הסיבות המשמעותיות לכך שהרבה מאזרחי ישראל נמצאים במינוס, היא בגלל תרבות צריכה ראוותנית, שנועדה לשעבד את האזרחים למעגל העבודה-צריכה, ובכך לא להצליח להרוויח כסף ולחסוך אותו בכבוד. תרבות הצריכה הזו, לדעתי, מקבלת לגיטימציה מאוד גבוהה בישראל, ואני אומר זאת מכיוון שיש לי ניסיון אישי בלחיות במדינה אחרת, בצרפת, ובצרפת לא רק שלא מקובל לקחת הלוואה או לחרוג מסכום העו"ש, זו גם עבירה פלילית. תרבות זו בישראל מקבלת לגיטימציה הן מצד הצרכנים, שממשיכים לקנות ולצרוך מותרות למרות החריגה בחשבון הבנק, הן מצד המשווקים מכל התחומים, שפרסומם משפיע באופן פסיכולוגי על הצרכן ויוצר דחף לקניית המוצר, והן מצד הבנקים שמאפשרים לצרכן שוב ושוב לקנות ולצרוך מכסף שלא שלו, עם הלוואות "נוחות ומשתלמות", מסגרת חריגה בחשבון הבנק, ומסגרת אשראי ותשלומים.
וכך הצרכן לא שם לב שהוא לנצח משועבד לקניות שעשה. בחודש נובמבר בלבד, ישנם מספר אירועים (בלאק פריידיי, יום הרווקים הסינים, סייבר מאנדיי ועוד) שמפעילים מניפולציה חזקה מאוד על הצרכן, בכך שהם מעניקים תחושה של ניצחון והשגת הקניות שלך במחירים מוזלים, אך למעשה דוחפים המון אנשים לצרכנות מופרזת ומיותרת שמשאירה אותם שוב במעגל העבודה-צריכה. אז איך אפשר להימנע מכך? לדעתי, ישנם הרבה פתרונות פרקטיים וישומיים, אך השינוי הגדול ביותר צריך להיות שינוי פנימי. השינוי הגדול באמת הוא שכל אחד שיקרא את הטור הזה, יתחיל להסתכל על הוצאותיו החודשיות והיומיומיות בכנות מוחלטת, מבלי הסחות דעת חברתיות או פרסומיות, וישאל את עצמו "האם אני צריך את זה"? ו"האם אני יכול להרשות לעצמי את זה"?
אחרי שנהגתם בכנות ובכבוד כלפי עצמכם וכלפי התקציב שלכם, וצמצמתם את ההוצאות שאינכם באמת צריכים, ישנם כמה טיפים איך להוזיל את הקניות שאתם כן צריכים לעשות: קודם כל - לבדוק האם יש לכם דרך להשיג את המוצר/השירות הזה חינם, מחבר או משפחה שהשתמש וכבר לא צריך, מקבוצות "למסירה" ברשתות החברתיות ועוד. בנוסף, תמיד אפשר לחפש את המוצר ביד שנייה, ישנם המון דברים שנוכל למצוא באותה איכות ובחצי המחיר אם רק נחפש ביד שנייה. לסיום, אם ישנה קנייה גדולה שמתכננים או שבאמת צריכים, לנהוג באופן מחושב ולנהל משמעת תקציבית זה לא דבר להתבייש בו. תנו תקציב הגיוני לקניית המוצר, בצעו סקר שוק מעמיק, הבינו מה הצורך האמיתי שלכם מאותו מוצר, ואל תחרגו מהגדרות אלו.
לסיכום, אני חושב שאני לא יכול להתכחש לעובדה שיש המון מרכיבים שמשפיעים על מצבנו הכלכלי-חברתי במדינה, ומאתגרים את הרצון למחייה בכבוד. עם זאת, תרבות הצריכה בישראל היא תרבות ראוותנית ורעבתנית שיש לה השפעה חזקה מאוד על אורח חיינו, ואם לא נהיה ערים לכוחותיה החברתיים הגדולים, נמצא עצמנו באותו מצב כמו הסובבים אותנו, עם חריגה בחשבון, עם תשלומים, חובות והלוואות וכלואים לנצח במעגל העבודה-צריכה.
