מה קורה ברשות הפלשתינית? מתוך הקדרות של תקופת דמדומי שלטונו של אבו מאזן וחבורתו, ומול המרורים המדיניים והכלכליים שמימשל טראמפ האכילה במשך כמעט 4 שנים, צצה לה התקווה לשינוי חיובי במצב. טראמפ מסתלק ועולה ממשל דמוקרטי. כיוון שכך, החליטה הרשות לנצל מייד את ההזדמנות על-מנת לשקם את יחסיה עם הממשל האמריקני החדש ולהפגין כלפיו רצון טוב. אנחנו מצויים עכשיו במתקפת חיוכים פלשתינית מול המימשל הנכנס, וסביר שהיא תגבר לקראת כניסת מימשל ביידן לשלטון ב-20 ינואר.
הצעדים המרכזיים במשחק הזה של "תראו כמה אנחנו בסדר", הם:
האחד, הרשות הודיעה רשמית כי היא מחדשת את שיתוף הפעולה הביטחוני והאזרחי שהוקפאו במאי השנה על-רקע אווירת ה"סיפוח" וצעדי הרשות נגד תוכנית המאה של טראמפ. זה עורר בזמנו "רעש" גדול, ופרשני השחורות התריעו כי הקפאת השת"פ הביטחוני תביא להסלמה. בפועל זה לא קרה, והנזקים הגדולים נגרמו לחיי היום יום של האוכלוסייה הפלשתינית כתוצאה מהקפאת השת"פ האזרחי.
השני הוא הבעת הנכונות של הרשות לקבל מאיתנו את כספי ה"סילוקין" (כל כספי המיסים השונים והמכסים שישראל גובה עבור הפלשתינים). הסבר קצר: כידוע נחקק חוק בישראל ולפיו ישראל תקזז מסכום זה את הכספים שהרשות מעבירה לאסירים הכלואים בישראל, לאסירים משוחררים ולמשפחות האסירים. כיוון שכך, הודיעה הרשות שהיא מוותרת על כל הכספים המגיעים לה אם הם יקוזזו על-ידי ישראל. עכשיו היא מוכנה לקבל, ופתחה בשורת צעדים מסובכת ומבולבלת כדי לפתור את בעיית הקיזוז: מצד אחד להמשיך בתשלומים למחבלים ולמשפחותיהם ומצד שני להראות כאילו היא לא משלמת. פטנטים פלשתינים.
למשל, כל המשוחררים לא יקבלו משכורת, אלא יצורפו לרשות ויקבלו משכורות של עובדי הרשות. אז משוחרר שהוא איש חמאס, יצורף כעובד לרשות? בכל מקרה, הרשות נזקקת נואשות לכסף במצב הכלכלי והבריאותי הקטסטרופלי שהיא מדרדרת אליו. הקורונה משתוללת בעזה ובשטחי הרשות. מספר המתים כמעט מוכפל מדי שבוע בשטחי הרשות ואחוז הבדיקות החיוביות נע בין 30-20 אחוזים. וחגיגות החתונות ההמוניות נמשכות! ישראל מצידה העבירה בשבוע שעבר לרשות את הכספים המגיעים לה בלי קיזוז!! השלישי, הרשות החזירה את שגרירה לאמירויות לאחר שהוציאה אותו כאשר נחתם הסכם השלום עם ישראל.
האם הפלשתינים מצפים "לניסים ונפלאות" מצד מימשל ביידן? כנראה שלא. ספק גדול אם הם מצפים שביידן יבטל את ההכרה בירושלים כבירת ישראל ויחזיר את השגרירות לתל אביב. הם כמובן ילחצו לכיוון הזה, אך בלי הרבה ציפיות. הם כן יכולים לצפות לשינוי האווירה כלפיהם, להחזרת הסיוע הכספי השנתי בסך כמה מאות מיליונים, לחידוש הסיוע הכספי לאונרא, לשדרוג מעמד הקונסוליה האמריקנית במזרח ירושלים, להכרזה על חזרה למדיניות "שתי מדינות" ואף ביטול תוכנית המאה. אבל, וזאת לדעתי הנקודה המרכזית, הם יעשו הכל על-מנת לסכסך בין ישראל למימשל ביידן, לתקוע טריז בינה לבין ממשלו, ולהמשיך במלחמה המדינית והמשפטית נגד ישראל בזירה העולמית.
דומני שמי שמצפה ל"תהליך שלום" חדש, עם נכונות פלשתינית חיובית, מאירת פנים, יתאכזב קשות. בשעת דמדומים הנוקשות והסרבנות מקבלות יותר שרירים מבעבר, והציפיה ליורש מאפילה על כל דבר אחר. ישראל מצידה צריכה, לדעתי, להימנע מפרובוקציות מיותרות, לסייע לרשות וגם לעזה במלחמה בקורונה, העלולה להפוך לאיום של ממש על ישראל. צריך לקוות שנעבור בשלום את תקופת הדימדומים הזאת של השכנים ממזרח.