יעקב (קובי) שבתאי (צריך לכתוב שבתי - ד.מ.) הוא מועמדו של אמיר אוחנה למפכ"ל המשטרה הבא. יש לו ביוגרפיה ביטחונית מפוארת. שלוש פציעות בלחימה. צל"שים בקרב. מצדיע.
אבל קובי שבתי מעולם לא היה מפקד מחוז. הוא גם לא היה מעורב מימיו בתיק חקירה של חשוד בכיר בעבירות הצווארון הלבן (ואולי גם בגלל זה הוא נבחר על-ידי אוחנה). אני שואל מיד: האם נשאל על-ידי ביבי או אוחנה אם יגלה נאמנות לראש הממשלה הנוכחי, ששלושה כתבי אישום פליליים תלויים על צווארו? ואם כן - האם השיב על השאלה האסורה? ואם כן - מה היה תוכן תשובתו? והאם אוחנה נועץ בביבי מראש לפני שהציע את התפקיד לקובי שבתי?
(ובהזדמנות זו, ביבי מינה ראש מוסד חדש בלי ליידע את שר הביטחון בני גנץ. אני דווקא זוכר שכאשר מינה את תמיר פרדו ואהוד ברק כיהן כשר הביטחון הוא נהג אחרת. מברק ביבי פוחד, אך על גנץ מצפצף. האם המועמד הטרי נשאל על נאמנותו האישית לביבי? ומה ענה אם נשאל?)
אך יש גם קורת רוח קטנטנה. ניצב דורון ידיד למד כי התוקפנות כלפי מפגינים דמוקרטיים בירושלים לא תמיד מועילה.
עתה אני תוהה אם בכיכר בלפור במוצאי שבת נראה את המשטרה רגועה ומרוסנת ושומרת על החוק ומגבילה אותנו רק כאשר באמת הדבר נחוץ, או שלהפך - בכעסו על התוצאה יורה לשוטריו להמשיך באמצעים בהם נהגו בנו בחודשים האחרונים?
יש לי דוגמאות רבות לכך. אחת מהן תסתיים בקרוב בכתב אישום נגד קצין משטרה שתקף מפגין. אחת מהן היא הצורה בה הותקפה רותי צוקרמן עד אובדן ההכרה בפעם השנייה. כל אלה בירושלים.
שלום ידיד-לא-ידיד, ולא להתראות.
תשובה מאוחרת למיק שוויקי (להלן):
