דנה ואני היינו תשושים. טרם חלפו 24 שעות מאז השתתפתי בהפגנה בכיכר בלפור, ירושלים. אך חשנו כי איננו יכולים לפסוח על ההתכנסות מול ביתו של בני גנץ בראש העין. זו לא עוד הפגנה.
אכן היא לא הייתה עוד אחת. רבים הגיעו והפגינו וצעדו. מישהו כתב עליו: "רב עלוב". היה מביך. נזכרתי כי לפני שנים רבות שמעתי מגנץ כי דעת בנו, אחד מהם או כולם, חשובה לו.
ישבתי בלילה הצונן ונסיתי לנסח בעבורו מונולג באוזני אביו:
אבא בני, איני יכול לראות אותך כסמרטוט. ממש סחבה.
מילא עשית הסכם עם הנוכל הזה. הסכמת לפרק את סיעת הענק שעמדת בראשה. ויתרת על מה שבאמת היית צריך לעשות - לבחור יושב-ראש לכנסת ממפלגתך ולאשרר בחוק איסור על נאשם פלילי לכהן כראש הממשלה, ובכלל לא יותר משמונה שנים.
אבל הלכת שבי אחרי ביבי. ניחא, והנה האיש הזה בחוצפה חסרת אחריות סירב לאשר תקציב ורוצה למנות לעצמו את שופטיו ולהרוס את מערכת החוק, ואתה מתכוון להיענות לו. אבא, בחייך, אל תהרוס את דמותך בעיניי. אל תגרום לי לבושת פנים בין חבריי. ריבונו של עולם, אמור לביבי פעם אחת ויחידה: "לא". זה יהיה ה"לא" הכי חשוב בחייך.
