סוף-סוף יוצאים להילחם ולקחת ברצינות את האלימות נגד נשים. הכנסת הבטיחה לפעול ביד קשה בעניין, לשנות חוקים. ארגוני הנשים לא הצליחו עד כה, להילחם במהות האלימות, כמו אונס. רק לאחרונה שוב פעם התעסקו עם הנשיקה של חיים רמון (שנתן לצעירה שחיבקה אותו), לפני כמעט עשרים שנה, עד היום הפמניסטיות מתעסקות בזה.
אבל בתוכנית מהצד השני, דיברה טליה סלנט, על ההתעסקות העקרה של התקשורת בהטרדות מיניות, במקום להתעסק באלימות עצמה נגד הנשים...
בתוכנית "מהצד השני", של ערוץ 11, בתאריך 6.9, הביאה טליה סלנט, את דעתה על האונס באילת, באמצעות ניתוח המונח "תרבות האונס", שכולם הרבו להשתמש בו לאחרונה. היא מראה לנו כיצד התקשורת והמדיה הפכה את האונס באילת, למעשה מגעיל, להפקרות מינית, במקום להראות את מה שהוא באמת: אונס. זאת תוך התעלמות מהעובדה, שהנאשמים בפרשה הזאת, כמו בכל פרשות האונס, לא הועמדו לדין על הפקרות מינית, אלא על אלימות מינית. המשפט הוא לא על גילויי מין, שלא לטעמם של כל מני טהרנים, אלא על שימוש באלימות, תוך כדי כפייה של יחסי מין.
הגדיל לעשות השר אדלשטיין, שאמר על האונס באילת, שהוא ההפך מערבות הדדית, והוסיף את המילים הללו: "לא מעניין אותי בכלל אם מדובר באונס או ביחסים לכאורה בהסכמה"!
ביום האישה, שבו רואיינה חברת הכנסת שולי מועלם, על חוק הזנות, שהעבירה בכנסת, היא אומרת: צריכים לחייב גבר שמבקר בעסק שעוסק במין, לעבור טיפול פסיכולוגי מתאים, בדיוק כמו שצריכים לעשות כך לגבי כל הגברים שמואשמים באלימות כלפי נשים. כלומר, מבחינתה הדרך לטפל באלימות הזאת, היא פסיכולוגית, הסברה ולא חוקי ענישה ומניעה אפקטיביים.
וכך מסכמת טליה סלנט את דבריה: "להאשים תרבות של חופש מיני באונס, זאת תרבות האונס".
