בזיכרונותיו ממלחמת העולם השנייה (כרך ה', עמ' 432 למהד' העברית) משווה וינסטון צ'רצ'יל את היוונים עם היהודים, וגורס ששני עמים אלה, אותם הוא מעריך מאוד - מפולגים תמיד פוליטית "עם הרבה מנהיגים הנלחמים ביניהם בחמת-נואשים" ומסיים באמרה הידועה "כל מקום שנמצאים שלושה יהודים יתברר כי יש שני ראשי-ממשלה ואחד מנהיג לאופוזיציה". אך אפילו צ'רצ'יל, המדינאי העולמי הבכיר ביותר של המאה העשרים - לא שיער כי בימינו היהודים בפלגנותם הפריזו לחלוטין - ואמנם יש להם שני ראשי-ממשלה - אחד באמת ואחד "חליפי" - אך ראשי-האופוזיציה מתרבים מדי יום - ונכון לעכשיו יש לפחות ארבעה ועד ליום הבחירות הם עוד יתרבו. מצב זה גורר את המדינה לסף של אנארכיה בגלל חוסר-משילות הפוגע בסדרי השלטון והמשפט - וגם בגלל רמה נמוכה של חשיבה ממלכתית.
רמת-החשיבה הנמוכה התגלתה באופן מיוחד אצל גנץ, "ראש הממשלה החליפי". הוא יודע היטב שלטובת שתי המפלגות המרכזיות בקואליציה - הליכוד ו"כחול לבן" - ולטובת המדינה - היה עליו לעמוד בסיכומים שהגיע אליהם עם ראש הממשלה במוצ"ש 19.12.20 - אך הוא חזר מהם ופשוט התחרט. הסיבה העתונאית לכך הייתה כאילו התנגדותו של ניסנקורן, שמינה עצמו ליו"ר ועד העובדים של השופטים ושל הפרקליטים השכירים במשרד המשפטים - שכנעה אותו לחזור בו. אך אני סבור כי האמת היא אחרת ופשוטה הרבה יותר: - כאשר נודע שיש סיכום ויש פשרה ולא תהיינה בחירות - מייד התגייסו קבוצות המפגינים הקבועים בעלי הדגלים השחורים של התנועה האנרכיסטית הבינלאומית - והדגלים האדומים של המפלגה הקומוניסטית הערבית-יהודית והאנטי-ציונית - והתחילו להפגין בימי החול מול ביתו של גנץ בראש-העין, באותו סוג של הפגנה חוליגנית דוגמת זאת הנמשכת כבר חצי שנה מול ביתו של ראש הממשלה. הם הציבו במקום דחליל ענק ולצידו שלט עשוי סמרטוטים - כמחאה על כך שגנץ מעז להתפשר עם ראש הממשלה כדי למנוע בחירות (הארץ 22.12.20 עמ' 1 ו- 3).
נפשו העדינה של גנץ, זה ש"אינו רוצה ללכת לבית-ספר" כאמרתו שלו - לא יכלה לעמוד מול ההפגנה הסוערת של מיעוט פוליטי קיצוני שלא שווה מנדט אחד בבחירות - ולכן נכנע והפר את הפשרה הפוליטית הנבונה עם ראש הממשלה. נכון - הוא לא אמר שזה בגלל ההפגנות - אך אופיו הרך; אהבת המנוחה שלו - ואפילו כינויו בצבא "בניחותא" - מצביעים חד-משמעית שהוא בשום פנים אינו רוצה להוות מטרה להפגנות יום-יומיות הנושאות אופי פרחחי - עם דגמים של צוללות ושלטים מבזים ומשפילים. לגנץ לא עמד כוחו - אך הדרך לאנארכיה היא בניצול מצד גורמים קיצוניים של חולשות-אנוש בנוסח גנץ.
עוד שתי תופעות מסמנות את היותנו על סף אנארכיה ושתיהן קשורות למערכת המשפט המעוותת שנוצרה כאן והתחזקה בגלל חוסר מעורבות של הכנסת והממשלה במה שנעשה בה. ביטוי ממסדי לכך הם דברי-ההשמצה של השר אלקין נגד ראש הממשלה כאשר הודיע על פרישתו מן הליכוד. באנגליה או בצרפת פרישה כזאת הייתה נעשית בדברי הנמקה רציניים על הצורך בדרך חדשה או משהו מעין זה - אך בשום אופן לא בדברי השמצה בנוסח האופוזיציה - שכביכול נתניהו גרם לבחירות "בגלל פרקליט המדינה".
הרי הוכח שפרקליט-המדינה שי ניצן והיוע"מ מנדלבליט אחראים אישית להגשת כתב-אישום מלאכותי ותפור נגד ראש הממשלה. והרי שי ניצן בעצמו אמר שהוא "תקדימי". לעשות תקדים על גב ראש-הממשלה דווקא - זה בא או מטיפשות או מרשעות - ואלקין כדי להצדיק את פרישתו סומך דווקא על אותה מערכת שמפלגתו, הליכוד, דורשת לעשות בה רפורמה נחוצה כאוויר לנשימה. הלך הזרזיר אצל העורב.
ושוב קשורה לאנארכיה היא פנייתם של עסקן/עסקני מה שמכונה - "התנועה לאיכות השלטון" - הדורשים שמפכ"ל המשטרה הבא ילך לפוליגרף כדי להחקר על שיחותיו עם ראש הממשלה (בחדשות, 26.12.20). אין ספק ש"הטהרנים" לאיכות-השלטון ילכו לבג"ץ עם ענין זה כדי למנוע מינוי של אדם שנתניהו מאשר לתפקיד חשוב - ובכך הם, בעזרת שופטי הבג"ץ - ירמסו סופית את האוטוריטה - הסמכות של ראש ממשלה בישראל. זה נסיון להעמיד את ראש הממשלה כפושע שצריך לבדוק כל צעד מצעדיו - וזאת כדי להורידו מן השלטון - וכי מי אם לא ראש הממשלה צריך להיות מעורב ולהחליט מי יהיה מפכ"ל ומי רמטכ"ל - ומי פרקליט המדינה. הדרישה המחוצפת הזאת לא רק נוגדת את הדמוקרטיה שהיא שלטון-הנבחרים אלא רומסת כל אפשרות למימשל תקין. כך בעזרת פניות מלאכותיות לבג"ץ בתוספת התיאבון הבג"ץ. המוכר נסללת הדרך לחוסר משילות טוטאלי - וזאת בדיוק האנארכיה המשתוללת כבר בהפגנות בחסות דגלים שחורים ואדומים.
