אלה ימים של קורת רוח ומעט נחת. מי שארץ ישראל ועם ישראל יקרים לו יכול להתרווח ולצפות במחזה שכל כולו הנאה צרופה. כוונתי למה שמתחולל בעולמם הפוליטי של שוחרי רעתה של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, תומכיהם ועוזריהם.
מזמין אתכם להתבונן ביחד עמי. יאיר לפיד נחלש משום שמצביעי ימין "רכים" נוטשים אותו לטובת גדעון סער. "יש עתיד" נסוגה עת "תקווה חדשה" מכרסמת בה, בבשר החי יש לומר.
כחול לבן מתפרקת לנגד עינינו והמגמה נמשכת. היום נתבשר ככל הנראה על נטישת ניסנקורן כשבמקביל עתיד גנץ להודיע שהוא ממשיך קדימה "בכל הכוח". דרכה של כחול לבן אל דפי ההיסטוריה שם תמצא מנוחה אצל בועות פוליטיות קצרות חיות כגון שינוי וקדימה נראית סלולה.
עפר שלח בהתקף של עיוורון ו/או מגלומניה (רגעיים?...) הקים מפלגה אליה צירף איש בלא שם ובלא מעש (ברמה הפוליטית) - כפי הזכור לי יו"ר ארגון העצמאיים הוא תוארו. המפלגה החדשה ממוקמת בסקרים על 0.2 או 0.3 חלקי האחוז, אינני זוכר לבטח.
עמיר פרץ ("רק אני יכול לשקם את המפלגה"...) הגדיל לעשות וביחד עם שמולי (שר הרווחה שעוד מעט קט יוכל להתרווח בנחת בביתו...) השכיל להעלים מן העולם את בית הגידול של אבא אבן, יגאל אלון, גולדה מאיר ועוד רבים וטובים לאין ערוך הימנו. בראותו את השוקת שבורה ומנותצת לרסיסים הודיע כי "הגיע הזמן להנהגה חדשה" ובכך יפטור אותנו מנוכחותו המעיקה. זה אולי המקום לציין שה"בייבי" בו הוא לא מפסיק להתפאר - כיפת ברזל, מהווה לדעת רבים (וכותב שורות אלה בכללם) אסון אסטרטגי אותו המיט על ראש כולנו שכן רק "בזכות" המערכת הזו היינו לאסקופה נדרסת אותה מפגיז האויב כרצונו.
"כוכב חדש" בשמי העיר - רון חולדאי שמו. הלז עתיד להכריז על הקמת מפלגה. אני מוכן ליטול הימור שמה שהיה עד כה לא יתקיים כאן. התרגלנו שמפלגה חדשה באשר היא "מייצרת" סקר ראשון מחמיא - משהו דו-ספרתי המשנה ולו לשעה, את המפה הפוליטית. נראה שחולדאי קשישא (בן 75) הנחזה כעייף מעצמו, מעירו, מעברו ואף מחיי מעש כלשהם לא ייהנה מאותו "בום" של ראשוניות השמור לצעירים ולפוחזים. נחיה ונראה, בקרוב ככל הנראה.
מרץ מרוטת הנוצות נלחמת כבר כמה מערכות בחירות על קיומה ובסקרים דהיום (כשבשורותיה גם הפוליטיקאי במדים "מזהה התהליכים" ומי שהיה למרבה הכלימה סגן הרמטכ"ל - יאיר גולן) מתייצבת על בין חמישה לששה מנדטים. מכה קלה בכנף, למשל - כמה קולות שינדדו לשלח ו/או לראש העיר... וזו המרץ תיוותר בלא טיפה של חיות פוליטית.
עד כאן סקירת הקורות את היריבים האידיאולוגיים. השמחה הייתה יכולה להיות שלימה לו רק ידענו שבמחננו לא תיתכנה תזוזות דומות. לצערנו אין זה כך ונוכחנו לדעת בעבר ואף זה מקרוב, שגם המחנה הלאומי יודע היטב כיצד מבצעים חרקירי למהדרין (התאבדות פוליטית) מה שלעתים עלול להביא לאסונות (ראה אוסלו). יש לקוות לצפות ולדרוש מבחורינו הטובים (כל המזוהים עם המחנה הלאומי, מסורתי, דתי, יהודי) שישכילו להימנע מטעויות כאלה שתמנענה את מיצוי כוחו של המחנה בקלפי.
השנים הבאות (כמו תמיד...) תהיינה הרות גורל. זו שעת כושר לשנות את הרכב בית המשפט העליון, יהיו אתגרים ביטחוניים מול אירן ושאר "מעריצינו" בשכונה, הריבונות מעבר לפינה - רק צריך להושיט יד ולקחת... ועוד האתגרים רבים. בל נחמיץ את הרגע בגלל מאבקי כוח ואגו כדוגמת אלה ה"קוברים" קבורת חמור את מחנה היריב הפוליטי.
