לו אני הנשיאה אסתר חיות, הייתי מקפיאה את מינוי 61 השופטים החדשים שאושרו בהיעדר חלק מוועדת המינויים. לו אני הנשיאה אסתר חיות, הייתי מפנה זמן, ככל שיידרש, כדי לגשר על הפערים, המחלוקות, המאבקים הפוליטיים. לו אני הנשיאה אסתר חיות, הייתי עומדת מול המועמדים לשפיטה, מתנצלת על שנקלעו למציאות זו ועל היותם בני ערובה במאבק אידאולוגי המתרחש מעל פני הקרקע.
לו אני הנשיאה אסתר חיות, הייתי מקדישה את מירב משאביי, כוחותיי, מאמציי, להפסקתה המיידית של המציאות ההסתדרותית שחדרה לתוככי ועדת המינויים. לו אני הנשיאה אסתר חיות, הייתי מבינה שאין למוסד אשר אני עומדת בראשו את הפריבילגיה להתנהג באופן דורסני ונפסד כל כך דווקא במה שטוענים נגדו. לו אני הנשיאה אסתר חיות, הייתי חכמה ולא רק צודקת, הייתי פועלת לחיבורים, שואפת לביצור בית המשפט אשר הסדקים הנפרצים בחומה חייבים להדיר שינה מעיניי כל אזרח.
איני אסתר חיות אלא אזרח המודאג מאוד מזילות בית המשפט, מיחס האזרחים אליו, ממעמדו היורד בכל סקר, יותר ויותר. בית המשפט העליון, על שופטיו מזה שנים אחדות שאינו בקונצנזוס, רמת האמון בו בירידה מתמדת, יש שיאמרו כי התקפות הפוליטיקאים ובראשם ראש הממשלה מסייעות בדה-לגיטימציה הנעשה לבית המשפט ולשופטיו. מנגד יש הסבורים כי זהו מצב נתון של הביצה והתרנגולת, קרי, ההתקפות על התנהלות בית המשפט הינן תוצאה ישירה של התנהלותו הבררנית, המוטה, המנותקת מקול העם, המשרתת בגלוי אג'נדות, ההופכת הכל לשפיט, המתערבות באופן בוטה ברשות המבצעת.
אוי לו לבית המשפט שהעם רואה בו סניף של מפלגה פוליטית, אוי לה למדינה שבית המשפט שלה הופך ליעד להתקפה מתמדת. שלושה שופטי בית המשפט העליון פשטו את גלימתם בטרם עת, מסיבות אישיות, מיצוי, שחיקה, ברם נראה לי כי גם מחוסר ההערכה והתרופפות האמון אשר היה מנת חלקם. לו אני הנשיאה חיות, לא הייתי מאפשרת את המינויים הכשרים על-פי דין אך מדיפים ניחוח של מחטף, של מאבקי שליטה וכוח.
אוי לו לניצחון שכזה בו השופטים הופכים בעל כורחם להיות חלק מהפוליטיקה. אוי לו למינוי אשר חלק מהאמורים להכריע בעדו מחרימים אותו. אוי לו לעם שהפוליטיקה מבקשת לקבוע את שופטיו. אני כבר שומע את הטוענים כי הכל פוליטי וכי השופטים מתמנים על-ידי ועדה פוליטית המורכבת מבני אדם בעלי השקפות, אמונות ודעות. הכל נכון, אלא שעדיין מאמין אני כי האנשים הנמצאים בוועדה נבחרו למנות את אנשי מקצוע השפיטה הראויים ביותר, המתאימים ביותר מעבר לאינטריגות פוליטיות ולמאבקי שליטה וכוח.
לו אני הנשיאה אסתר חיות, לא הייתי מאפשרת את בחירת השופטים הבאים האמורים להיבחר בשבוע הקרוב. הייתי מכנסת את ועדת המינויים, פועלת עד כלות למציאת המכנה המשותף ומקיימת ועדת מינויים מלאה, למעננו, הציבור החרד בעקבות הבקיעים המתרחבים באמון הציבור בבית המשפט.