בימים שלאומנות משיחית מנווטת מהלכים משמעותיים בחיינו כעם, תוך הדרת הזר ויצירת דמוניזציה מוחלטת שלו, מן הנכון להפנות זרקור אל היחס ההומאני והמכבד במיוחד כלפי האישה הנוכרייה בפרשת "שמות". פרשת השבוע למעשה פונה אלינו בבקשה להודות לאישה באשר היא ובמיוחד לנשים בנות עמים אחרים המתגוררות אתנו בארצנו, נשים הנושאות עמהן מטענים ערכיים ומוסריים.
במציאות, כשלנשים אין מקום במניין בבית כנסת אורתודוקסי, כששמור להן מקום רק מאחורי פרגוד ולא בקדמת הבמה, מן הנכון להאיר את מקומן בפרשה שלפנינו, במיוחד שהנשים הן אלו, שהיו בקדמת הבמה ברגעים משמעותיים בהיסטוריה שלנו כעם ונטלו תפקיד משמעותי ומכריע במיוחד בחייו של משה.
משה היה מוקף בנשים בילדותו. המיילדות, שפרה ופועה, הן שחילצו אותו בעת פורענות מאימת גזרת מוות ברגעי הלידה והעניקו לו את החיים. בת הקלגס המצרי - בת המלך - היא זו, שחילצה את משה מאימת המוות בטביעה במי היאור. בין הנשים הנועזות המגוננות על חיי משה נמנות אמו ואחותו - יוכבד ומרים. בבית המלוכה אמו ואחותו הן דמויות נוכחות קיימות אל מול פני העתיד הלוט בערפל, עתיד שעלול לקטוף את חייו של הילד שנמשה מהמים, אבל הן מעניקות לו את המיטב. בת העם נוכרי נוודי, ציפורה המדיינית, היא הדמות המאירה למשה פנים במדבר הצחיח בהיותו פליט נמלט מהשררה בבית המלוכה המצרי, היא זו שמביאה אותו למקום מקלט בטוח.
הנשים המוזכרות לעיל אינן דמויות שוליות המהלכות להן בקרן זווית, הנשים הן אלו שעיצבו בילדותו את אופיו והשפיעו על השקפת עולמו. מדובר בשש נשים. התורה מתמקדת בעיקר בתיאור מפורט של הפעולות האנושיות של אותן שש נשים וממעטת בסיפור הגותן. לדעתי, המעש וההגות של הנשים בחיי משה הצטרפו יחד לכלל מערכת ערכים מחנכת ומעצבת את היות משה למה שיהיה, הוא יהיה מופת של איש המוסר בצד היותו אמון על החוק, הרחמן והמגן על החלש. תכונות שבלעדיהן לא יכול היה להגיע לפסגות של המחוקק והמחנך, המנהיג המוציא עם מחיי עבדות לחיי עם בן-חורין.
מיותר לציין שהבת של פרעה היא אישה נוכרייה. המיילדות, פועה ושפרה, מוזכרות בגמרא סוטה י"א ע"ב. שם מודגש שהמיילדות הן עבריות. כך גם רש"י. חוקרת המקרא נחמה ליבוביץ, הפרשן שמואל דוד לוצאטו (שד"ל), פילון ויוסף בן מתתיהו בקדמוניות ספר שני תומכים בגרסה, שפועה ושפרה הן נשים נוכריות, בנות העם המצרי, שהיו נאמנות לצו מצפונן לסרב למלא פקודה של טבח ילדים, שניתנה מפי השררה המונרכית.
פועה ושפרה מצטרפות לרשימה מרשימה של נשים, ביניהן היו גם נשים נוכריות, שזוכות להערכה רבה במקרא כמו: צפורה המדיינית, יעל אשת חבר הקיני, רות המואבייה, אסנת המצרית שנישאה ליוסף וכמובן גם בת פרעה. בניגוד לרוח המשיחית הלאומנית, שקנתה לה אחיזה רבה בחברה היהודית כיום, רוח של בוז לכל מה שמציינת דמות נוכרייה, אנחנו עדים להערכה רבה לדמויות נוכריות בספרות המקראית.
כשאנחנו יוצאים מפרשת השבוע לקריאה ולעיון במרחבי ספר הספרים, אנחנו מרכינים ראש מול העוצמה המוסרית והרגישות האנושית, שמשדרות דמויות כמו: ציפורה בת העם המדיני, רות בת העם המואבי, יעל בת העם הקיני וכמובן גם בת המלך המצרי שהפרה צו של אביה רק כדי להעניק חיים לילד עברי בחלצה אותו מהמוות.
נשים עבריות ונשים נוכריות עיצבו את אופיו של משה בילדותו. הנשים העבריות והנשים הנוכריות, שגילויי חמלה וביטויים של רגישות אימהית היו כלי הנשק שלהן נגד העריצות ונגד השררה המונרכית, הצליחו להנחיל להן תבוסה, וכך לעצב את אופיו של משה בילדותו. אחת מהן, האחות מרים, זכתה בחייה להיות מרים הנביאה, מרים המנהיגה, הנביאה, המשוררת והמנווטת את העם. לחיי הנשים - בנות ישראל ולא מבנות עמנו - לחיי נשים, שיש מי שמבקש להדירן ולהחביאן, אני מקדיש את העיון בפרשת "שמות".