רֵאשִׁית הַשִּׁעֲבוּד בֶּן אָדָם! דַּע לְךָ עִם מִי אַתָּה מֵטִיב סִפַקְתָּ רְצוֹנוֹתָיו יְהֵא כְּלַפֵּיךָ חָבִיב תַּשׁ כֹּחֲךָ וְתָם חַסְדְּךָ תִּתַּם חֲנֻפָּתוֹ אז הַמַּסֶּכָה תוּסַר וּתְגַלֶּה תַּדְמִיתוֹ זֶה הָאִישׁ שֶׁפָּנִים רַבִּים לוֹ כְּפוּי טוֹבָה הַשּׁוֹכֵחַ טוֹבוֹת מֵטִיבוֹ יֹאמַר הָבָה נִתְחַכְּמָה לַיָּדִיד כְּאוֹיְבוֹ זֶהוּ הַסִמָּן לְמַעֲמָד יִשְׂרָאֵל בָּעַמִּים כְּשֶׁרַחֲקוּ מְאַרְצָם וּבָטְחוּ בִּנְדִּיבִים פָּגְשׁוּ בִּנְהֵנִים מִתְכַּחֲשִׁים אֶלֶּה הַדְּבָרִים שֶׁפְּקָדוּנוּ בְמִצְרָיִם רֵאשִׁיתָם נָעִים וְסֹופָם שֹׁמּוּ שָׁמָיִם וְזֶה מִתְרָחֵשׁ עֲדָיִן בְּתֵבֵל פֹּה וְשָׁם וְעֲדָיִן קַיַּם וְטֶרֶם נֶעֱלַם מִן הָעוֹלָם וְיֶשׁ אֵיזֶה פַּרְעֹה חָדָשׁ קַם הבה נתחכמה לו נאמר שם הארץ הנשלטת על-ידי עריץ שטוען כי הוא מלך בכוח עליון, לעולם תהיה הארץ נתונה תחת חסותו כי הרי הוא נבחר משמים ואין משמעות לכישוריו, אם ראוי הוא להנהיג מדינה וְעָם אם לאו, כי הרי לפי מהות המלכות העתיקה, המלך שליח האלוהים עלי אדמה. המלוכנות שנהגה בימי קדם ויש סימנים ושרידים ממנה קים במדינות אחדות באירופה במיוחד באנגליה, זאת למרות שהעם במרוצת השנים נטל ממנה את כוח החקיקה והמרות שלה על העם. בימינו הפרלמנט הוא המחוקק והקובע את צורת השלטון בארץ. נשוב אל הפרשה כאשר יש מַחְלֹקֶת אם מדובר בפרעה זה אשר שם את יוסף משנה לו, או בפרעה חדש שקם במצרים, שלמעשה ידע את פעלו של יוסף לטובת המלכות במצרים ובעיקר למען פרעה שליט מצרים, בכך שהעשיר אותו בכף שעשאו בעל של כל קרקעות מצרים ואת בעלי הקרקעות נהיו אריסים לו, יען כי נאלצו למכור אדמותיהם לפרעה, אלא מה פרעה זה התעלם מכל זה, ושם עצמו כמי ש
"לא ידע את יוסף". למרות שמעשי יוסף אשר שעבד את המצרים לפרעה, נחשב בעתו כמעשה שיש להשתבח בו, לא כך בימינו, אלא שמדובר במעשים שנעשו לפני יותר מארבעת אלפים שנה, שאז היה לתושבי הארץ מעמד נחות ורק המלך היה בעל מעמד רם שהוא קובע מעמדם של נתיניו. לא בכדי תושבי הארץ כונו
"נתינים" ולא
"אזרחים" כי בני הארץ היו "נתונים" לחסדו של המלך שהוא השליט העליון. לענייננו משראה פרעה החדש שהחליף פרעה ששלט בתקופה בה יוסף עלה לִגְדֻּלָּה במצרים, פעל פרעה זה כפי לפי הפתגם:
"הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת". מכאן חז"ל נחלקו בדעותיהם בפרוש הפסוק:
ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף (א/ח) רב ושמואל שני אמוראים (חכמי התלמוד) אחד אמר כי מדובר בפרעה חָדָש ממש ואחד אמר: מדובר באותו פרעה שנתחדשו גזרותיו, ולשם כך שם עצמו כמי שלא ידע את יוסף. המסקנה מן האמור לימינו אלה היא כי אלה מבני עמנו היושבים בנכר בבחירה או בכפיה ועושים כמיטב יכולתם לטובת הארץ בה הם יושבים וגם לתושביה, הם זוכים במקום להערכה ולתודה, הם זוכים לרדיפה והתנכלות ופגיעה בְּחֵרוּתָם. כך נהג פרעה בין אם מדובר באותו פרעה מימי יוסף ובין אם מדובר בפרעה חדש אשר לא ידע את יוסף, אבל הוא נהנה ממעשים שעשה למלכות יוסף. פרעה המתכחש לעבר מכנס יועציו ואומר להם
"הבה נתחכמה לו". מדוע נהג פרעה כך? האם מקנאה עשה זאת או משנאה, כי הרי מדובר ביוסף שקבל בזכות חכמתו למעמד
"משנה למלך". אלא שמינויו כמשנה למלך היה לצנינים בעיני המצרים. כי הרי מדובר באיש זר בעבד שעלה לגדולה, אפילו
"שפת לא ידעתי אשמע" אלא שחכמתו רבה ותושיתו גדולה, ולמרות זאת הוא ובני עמו נשארו זרים למצרים. לא רק לא סמכו עליהם וחששו פן יתחברו לאויבי ולשונאי מצרים כי רבים הם, ולרשת את הארץ. המסקנה מכך שצריך להצר צעדיהם של יושבי ארץ גושן למרות תרומתו שלח יוסף ששלט בלי מעצורים ו
"על פיו ישק דבר" - הוא היה הכל יכול, לכן אמרו פרעה והמצרים
"הבה נתחכמה לו", ובלשוננו כיום
"הבה נקדים תרופה למכה". ונגרשנו ממצרים, כי אין לסמוך על נאמנותו של עם זר זה היושב במצרים כבארצו, והרי הוא יכול להתחבר עם אויבי מצרים בשעת מלחמה, ולהוציאנו מארצנו ולרשת אותה ונהיה אנו לעבדים לו כפי שהוא (יוסף) עשה את המצרים אריסים ועבדים לפרעה. מכאן מתקים הכתוב כשמדובר בעמו ישראל.
אין מכה אלא אם יש תרופה בצדה האם יש יסוד לאמרה זו:
"אין מכה אלא אם יש תרופה בצדה"? התברר שיש יסוד לאמרה זו כשלומדים את תולדות האדם, ואם אין תרופה תמצא החסינות מפני המכה, זה למעשה אשר מתרחש בעולמנו עוד מלפני מאות שנים וזה אשר קרה עם עם ישראל במצרים, שנאמר:
וכאשר יענו אֹתוֹ כן ירבה וכן יפרץ (א/יב) וכנגד וימררו את (המצרים) חייהם בעבודה קשה, בני ישראל פרו ורבו בהביאם ילדים לעולם, לכן צווה פרעה...
כל הבן הילוד היאורה תשליכיהו (א/כב) כנגד זאת בא לעולם משה, ודווקא בת פרעה מוֹשָׁה אותו מן היאור ובכך מצילה אותו מטביעה.
ותחמל עליו ותאמר מילדי העברים (ב/ו) אכן זו הנס בת פרעה בבלי דעת, מצילה מטביעה את
מנהיג ישראל את משה. העתיד להתעמת עם אביה פרעה. פרשת חיי משה פרשה נפלאה כי אחותו הגדולה מרים, שלפי האגדה נבאה להוריו, שהם עתידים להוליד את מושיעם של ישראל מעבדות לחרות, לא רק אלא שהיא דאגה שאמו גם תניק אותו. מרים עקבה אחר לידת משה והכנסתו לתיבה שצפה על פני היאור ועקבה אחר התיבה שנאמר:
ותתצב אחתו מרחק לדעה מה יעשה לו (ב/ד) ובמדרש אגדה מדובר כי השכינה התיצבה לשמור על משה שעתיד לגאול ישראל ממצרים. לא בכדי בראשית דרכו גדל משה רבנו בהשגחת השכינה, זאת נכנה
התרופה דהיינו לשחרור ישראל מעבדות שנכפתה עליו, למרות שהיטיב עם המצרים ועם פרעה ועם העם המצרי. התלמוד עסק בשאלת הזמן שבו שועבדו ישראל במצרים, כי הלא נאמר בסוף פרשת ויחי:
וַיַּרְא יוסף לאפרים בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גם בני מָכִיר בן מנשה יֻלְּדוּ על בִּרְכֵּי יוֹסֵף (ויחי נ/כג). זו הייתה התקופה שיורדי מצרים צאצאי יעקב חיו ברווחה כי יוסף גם עשה אשר הבטיח לאחיו:
אל תִּירָאוּ אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם... (ויחי נ/כא) ואז גם כלכל בחכמתו את המצרים עצמם שאמרו לו:
החיתנו. וזאת למרות ששעבדם לפרעה שנאמר:
ויאמר יוסף אל העם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה... (ויגש מז/כג). ואכן מתעוררת השאלה מתי נהיו גם בני ישראל, עבדים לפרעה? לפי התלמוד, אחרי מות יוסף, כי בתקופת חיי יוסף במצרים יצא שמעם ונודע כוחם הכלכלי אצל המצרים במצרים. והיו לחשובים בעיני המצרים, אלא שמציאות זו נשארה עד אשר:
ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף (א/ח). לפי חישובים שנעשו הירידה למצרים התרחשה לפני 3696 שנים או לפני כארבעת אלפים שנה ואין ספק כי מדובר
בפרעה חדש.
ההנהגה נכפתה על משה על-ידי הקב"ה הטלת מנהיגיות בכפיה לא נראית לנו בימינו מציאותית. הרי מתנהלות
"מלחמות" על הנהגת העם והמדינה וזה שהיה מאז ומתמיד, מכאן הפליאה משה מנהיג על כרחו כאשר נתגלה הקב"ה עליו ואמר לו:
ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים (ג/י) ומשה מגיב:
מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים (ג/יא) והוא משה לא נדחק לקבל המנהיגות לא כי איננו יכול להנהיג, אלא מםני צניעות וענותנות. אבן עזרא הפרשן הדגול מבטא זאת מפי משה: מי אני
רועה פשוט והוא
מלך גדול. אלא כאן מתעוררת שאלה שלא קבלה ביטוי שלפיה התכון משה לעמו ישראל דוקא ולא לפרעה באמרו
אני רועה, בכך רצה לומר: איך בני ישראל ילכו אחרי לעזוב ארץ זרועה וללכת אחרי במדבר כרועה צאן בהביעו זאת כך:
הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלוהי אבותיכם שלחני אלכם, ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם (ג/יג) והקב"ה אומר למשה אמור להם
"אהיה אשר אהיה". שאין מדובר בתדמית אדם, כי אין לאלוהים גוף או דמות גוף, הוא מוליך ומביא ואין כל צורך לאמור:
"אהיה אשר אהיה". הרי הוא המוליך ומביא:
יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם לדעת ובכל הארץ יצא קום. קיום מצוות ה' מקימים ארץ ומלואה תבל ויושבי בה.
יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרָיִם הֶחֵלוּ בִּרְוָחָה וּבָהֶמְשֶׁךְ סִיְמוּ הֵם בְּגֹשֶׁן בִּצְוָחָה פָּנוּ לֶאֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֲלֶיהֶם שָׂמַר שָׁמַע צַעֲקָתָם וְלִבּוֹ עֲלֵיהֶם נִכְמַר וְלֹא אָבָא כִּי יַנְהִיגֵם מִי שֶׁשֻּׁעֲבַד כִּי נַפְשׁוֹ נִשְׁאֶרֶת מְשֻעֲבֶדֶת לָעַד אָז בָּרָא לְיִשְרָאֵל מַנְהִיג מִלֵּידָה שֶׁיַּנְהִיגֶם בְּדַרְכָּם לָאֶרֶץ הַיְּעוּדָה זֶה מֹשֶׁה נִשְלַח לְפַּרְעֹה וְלֹו אָמַר שַׁלַּח אֶת עַמִי שֶׁעַבְדּוּתוֹ לְךָ גָּמַר עֲשֶׂה זֹאת וָלֹא תֻּכֶּה מַכּוֹת עָשָׂר עֲשֶׂה כְּמִצְוַת אֱלֹהִים וְאַל תֵּאַחַר מִשֶּׁלֹּא אָבָה לְקַיֵם הַצָּו דִּינוֹ גָּזַר 