בפרשת שמות, ראשית השעבוד, מתרבים במצרים ופרעה גוזר גזירות קשות על בני ישראל. אחת מהן היא: "כל הבן היילוד היאורה השליכוהו" (שמות א, כב). ומן הדיכוי הזה, מן הסבל ומההשפלות, בלטו כמה נשים בשאר רוח ובאמונה עזה. זהו סיפורן המופלא של נשים צדקניות בישראל. נשים שאינן מניחות לגזירה הנוראה שתשפיע, שאינן מכופפות את ראשן, ובהגיע הזמן והצורך הן יוצאות ממקומן ועושות מעשים גדולים ומופלאים של אומץ, תושיה ותעצומות נפש.
פועה ושפרה המיילדות יראות אלוקים המיילדות, עליהן נאמר: "ותראין המיילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים" (שמות א, יז) והניחו את הבנים ולא המיתו אותם כפי שציווה אותם פרעה. כששלח פרעה לשאול מדוע לא מילאו את פקודתו, ענו שאין טבע הנשים העבריות כנשים המצריות: הנשים העבריות בעלות כוח חיים חזק והן יולדות ללא עזרת המיילדת. לדבריהן: עוד בטרם מגיעה המיילדת וכבר ילדה האישה...
מרים אחות משה - רוח הנבואה כששמעו בני ישראל על הגזירה הנוראה, החליטו לפרוש מנשותיהן כדי לא ללדת עוד ילדים.
המסורת מספרת כי בעת גזרת פרעה: "כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ", החליט עמרם שמוטב להתגרש מהנשים כדי שלא ייולדו תינוקות. בגמרא נאמר: "וילך איש מבית לוי - להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא: שהלך בעצת בתו. תנא: עמרם גדול הדור היה, כיוון שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר: לשוא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות! ... עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן".
ואז נולד משה מרים, האחות האמיצה, ניצבת מרחוק "לדעה מה יעשה לו" (שמות ב, ד). עניין מרגש המלמדנו שכך צריכה להיות דרך החינוך של נשים בישראל. להתייצב ולהביט מה קורה עם הילד ולא להניחו לנפשו. מרים התנבאה וידעה שעתיד אחיה הקטן להושיע את ישראל ועמדה על שפת היאור לשמור עליו ולראות מה יעשה לו.
בת פרעה - חמלה ותעוזה מרדה באביה וגזרותיו והתעלמה מן הסכנה שבהפרת הצו המלכותי, לקחה את התינוק משה לביתה וגידלתהו כאילו היה בנה.
בת פרעה מגיעה אל הנהר כדי לרחוץ, כשהיא מלווה בשפחותיה. כשהיא רואה את התיבה, היא שולחת את ידה ומושכת את התיבה אליה. היא מביטה ומזהה אותו כתינוק מן העבריים והיא חומלת עליו ולוקחת אותו לביתה לגדלו כבן.
מרים שרואה את הנעשה מציעה לבת פרעה את יוכבד, אמה, כמינקת לתינוק. ובת פרעה מסכימה. כך מניקה האמא את בנה. על בת פרעה כתב הרב ח"ד רבינוביץ, בפירושו דעת סופרים לשמות (פרק ב): "בתוך ארמונות הרשע של פרעה, מופיעה נפש טהורה, בת אומות העולם, הזוכה להיות אם שנייה לאדון הנביאים... זוהי דוגמה אחת למעשי ההשגחה הנעלמים".
ציפורה אשת משה - יוזמה ומסירות נפש כשרצה משה לחזור למצרים עם אשתו ובניו, יצא לדרך בלא למול את בנו וביקש ה' להמיתו שגדולה מצוות המילה. לקחה צפורה צור ומלה את בנה בעצמה, וכך ניצל משה.
משה, בדרכו ממדיין למצרים עם אשתו ושני בניו חלה ונטה למות. מההמשך מתברר כי משה עבר על מצוות המילה לבנו, וזוהי הסיבה לסכנה הזאת.
צפורה, כאמור, לקחה צור (סכין עשויה אבן חדה) ומלה את ערלת בנה. ואז "וירף ממנו" משה ניצל וצפורה האומרת: חתן דמים למולות" (שמות ד, כו) "על שהתעכב משה מלמול את בנו ונתחייב מיתה, ועתה המילה הצלתו" (רשב"ם).
וכך משה המנהיג הדגול מרגע לידתו עד צאתו להנהיג את עם ישראל מוקף נשים השומרות עליו, המגנות עליו, מגדלות אותו וגם מצילות אותו.
"חכמת נשים בנתה ביתה" אמר שלמה המלך" (משלי יד, א). כל אחת יכולה לעשות מעשה - אם לביתה ואם לאחרים, אם ניהול הבית, בחינוך הילדים או בעבודתה מחוץ לבית.
