אם היו תופסים אותנו ברחוב ושואלים אותנו מה זו מדינה? לא בטוח שהיינו זוכרים את מה שלמדנו לפני שנים רבות בשיעור אזרחות. אז בואו ונרענן את המושג מדינה: "מדינה היא אוסף של אנשים שזכו בפיס. לא פיס שבועי, לא פיס חודשי אלא פיס של פעם ב-100 שנה". פיס מטורף... פיס פסיכי. הזכייה כוללת אדמות, כבישים, רכבות, שפת ים, ים, שמיים, ציפורים, בתי חולים, בתי ספר ועוד כל מיני בתים אחרים, כוחות ביטחון שישמרו על רכוש עצום זה ועוד.
אחד שזכה בפיס בדרך כלל לא יודע לנהל רכוש עצום זה, ופונה, במקרה הרצוי, ליועץ מסוג כלשהו שינהל את הכסף. אם היועץ עושה מכול 100 שקל 150 שקל אז כנראה שתימשך העסקתו. אם היועץ עושה על כל 100 שקל 100 שקל תישקל החלפתו ואם עושה 50 שקל מה-100 שקל שקיבל אז או שהוא יועץ לפיתוח קול או שהוא גנב והוא יועף מידית מתפקידו.
בואו נראה מה קורה אצלנו שזכינו כולנו בפיס - אנו בוחרים קבוצה של אנשים לנהל את רכושנו העצום, אבל קבוצה קטנה זו של אנשים שבחרנו לא באמת יכולה לנהל רכוש עצום זה והיא לוקחת קבלני משנה שנקראים עובדי מדינה. אבל... קבוצת הנבחרים לא באמת לוקחת את עובדי המדינה - עובדי המדינה הם כבר שם ולא מתחלפים עם התחלפות שלטון.
עובדי מדינה שמטפלים בכסף גדול, לאורך תקופה ארוכה, לפעמים נוטים לגנוב מאתנו חלק מהכסף בצורה שלא נרגיש. הסכומים שחלק מעובדי מדינה גונבים מאתנו מגיעים לעשרות מיליארדי שקלים בשנה. זוכרים את אתי אלון? היא הייתה מנהלת סניף חרוצה ומקצוענית ממש כמו מאות עמיתיה לניהול סניפי בנקים. אתי אלון לא יצאה לחופש שנתי, ושירתה כמנהלת סניף שנים רבות ובסופו של דבר הורשעה בגניבה של 1/4 מיליארד שקל!!!
המפקח על הבנקים הוציא הנחיה, שקובעת שכול מנהל בנק חייב לצאת לחופשה שנתית רצופה ובזמן בו הוא לא נמצא בסניף מגיע מישהו מסניף אחר לנהל. כמו-כן פעם בכמה שנים מנהל הסניף מתחלף. המטרה לתפוס גניבות בטווח זמן של שנה ולתפוס גניבות בטווח זמן של מספר שנים, שאחריהם מנהל הסניף מוחלף. כך אמר המפקח: "מדיניות זו היא מרכיב חשוב בבקרה הפנימית בתאגיד בנקאי, ועשויה, בין היתר, להקשות על טכניקות מסוימות לביצוע מעילות והונאות או לסייע בגילוין המוקדם".
בעצם הנהלות הבנקים אומרות למנהלי הסניפים: "אנחנו נותנים לכם, מצד אחד לנהל את הסניף כיוון שאתם מקצוענים ובעלי ידע וניסיון ומצד שני אתם חשודים תמיד!! בגניבה! נפצה אתכם בשכר גבוה אבל זה המצב"!!
אנחנו ראינו את פרצופיהם של נתניהו, גנץ, הנשיא ריבלין ועוד כמה פוליטיקאים אבל מעולם לא ראינו ולא נזהה ברחוב את האנשים הבאים: המפקח על הבנקים, המפקח על הביטוח, ראש הרשות לנירות ערך, מנהל בנק ישראל, ראש רשות המיסים ועוד המון בעלי תפקידים. שימו לב, לכולם יש חליפות ועניבות, לכולם יש השכלה גבוהה ותעודות הצטיינות במקצועות וכולם כבר דיי מבוגרים - עובדי מדינה שהיינו שמחים שהם עובדים עבורנו אבל... כמו מנהלי סניפי הבנקים המסחריים, כולם חשודים בגניבה.
נסיים פה את פרק א אחרי שהבנו:
א. שזכינו בפיס.
ב. שבבנקים חסמו את הפרצה, דרכה אתי אלון נכנסה.
ג. שבשירות הציבורי (אלו שעובדים עבורנו ומטפלים עבורנו בסכומים גדולים בהרבה) כל הפרצות קיימות ומתרחבות. כידוע כשהפרצה קוראת לגנב אז הוא בא!
ד. שחלק מהעובדים עבורנו גונבים כמויות מבהילות של כסף ואין לנו כל דרך לבדוק זאת.
בפרק ב נדבר על הממשק הבעיתי בינינו לבין אלו שמנהלים את רכושנו העצום.
אפ"ש (אזרח פשוט) חפ"ש בדימוס.
