לאחר שהשבוע שוב שגרו הרוצחים מעזה שני טילים לעבר מדינת ישראל הודיעונו גורמים בכירים בצבא שגם הפעם הסיבה לשיגור הם ברקים ורעמים. ובעצם מדוע שלא יודיעונו כך, שהרי הם מודיעים ואנו עוברים על כך לסדר היום. אם חושבים להם בצה"ל שכולנו מטומטמים הרי שהם בוודאי טועים אלא שהתנהגות הציבור הישראלי בהקשר ההפצצות מעזה ראויה לכל הפחות לעיון ובחינה, שלא לדבר על מחקר עמוק ומקיף.
אשר למעגלי הפינות, מסתירי העובדות ומכילי ההפצצות שאומנות הבלוף הייתה לסימן ההיכר שלהם, אעיר שמאן דהוא צילם את השיגור של אותם טילים תוצרת "הברקים והרעמים". ראה זה פלא השמיים נקיים - לא ברקים, לא רעמים, לא דובים ולא זבובים - רק פיקוד צבאי (בהוראת מדינאים?....) שהרגיל אותנו להיות "סופגים ואינם משיבים", מופגזים וכתגמול מפציצים חולות נודדים. אבוי לנו.
הראו לי בטובכם מדינה ריבונית שהייתה מתנהגת כמו מדינת היהודים בהקשר זה. לא תמצאו, אלא אם כן תנדדו למחוזות ליכטנשטיין, ואדוז או מיקרונזיה שככל ידוע לי אין להן צבא כלל. שאר מדינות לא היו סובלות ולו אלפית ממה שאנו "חיים עמו בשלום ובהכלה" (שיגור אלפי פצצות לעבר ערינו, שיבוש חיי מאות אלפי אזרחים, שיתוק חיי הכלכלה, זריעת פחד בלבבות ופגיעה קשה ואולי אנושה בכבוד ובגאווה הלאומיים).
כל זה מוביל למסקנה שככל הנראה ביום כי יבוא תיאלץ מדינת ישראל לפלוש לעזה כדי להסיר אחת ולתמיד את האיום המטורף הזה. להסיר באופן שלא ישוב עוד לעולם.
מאחר שפעולה צבאית כזו תעלה לנו חלילה בדמים, נושאים ראשי המדינה שיקבלו את ההחלטה הקשה הזו באחריות שאין גדולה הימנה לפעול נכון ולהימנע ככל האפשר מסיכון מיותר של חיי חיילינו הצדיקים. לקמן יפורטו מקצת התנאים לפעולה כזו, תנאים שבהעדרם חל איסור חמור אפילו לחשוב על פעולה קרקעית בעזה.
מתקפה קטלנית תנאי ראשון: החלטה על מערכה שחלק הימנה הוא כניסה רגלית של חיילים לתוך תחומי העיר. חייבת לצאת מתוך הנחת מטרה שאנו משחררים את עזה מהכיבוש של רוצחי החמאס ושבים אליה על-מנת לבנות ולהיבנות בה. רק מטרה זו יש בה כדי להצדיק פעולה כזו.
תנאי שני: על פעולה כזו לבוא בהפתעה, בעיתוי שהאויב לא מצפה לה. לא כתגובה להפצצה שלהם אלא "כך סתם" באמצע רגיעה כאשר איש מהרוצחים אינו מצפה למתקפה קטלנית של שמד ומיגור.
תנאי שלישי: כבר בראשית המערכה ובעזרת מודיעין מיטבי יש לפגוע מכת מוות ראשונית בכל ראשי הנחש. כל ההנהגה, זו המוכרת וזו המוכרת פחות צריכה לעבור מן העולם במכת האש הראשונה, מה שיותיר את שאר הרוצחים כעדר ללא רועה, כחיות טרף ללא כיוון, הכוונה או פיקוד.
תנאי רביעי: מאחר שברור, גלוי, ידוע וצפוי שרוצחי החמאס מתכוננים כבר שנים לכניסה כזו ומן הסתם הציבו מכשולים, מלכודות, מוקשים ושאר אמצעים שתכליתם להפיל בנו חללים - יש לפתוח לאחר מכת האש הראשונה שתשמיד את ההנהגה בהרעשה רצופה וכבדה, חסרת תקדים, על כל המרחב. הפצצות כבדות ומתמשכות, ממוקדות מטרה, כאלה שחודרות לעומק האדמה, משמידות מבנים ואמל"ח, ובעיקר הורגות באויב ומחסלות את יכולת הלחימה וגם את הרצון להילחם. ייקח כמה שייקח - שבוע, חודש או שלושה - זהו תנאי בל יעבור.
תנאי חמישי: הכנת תוכניות מפורטות כיצד להיפטר בהמשך מהאוכלוסייה העוינת, להעבירה למחוזות אחרים (גם על-ידי תמריצים כספיים ושאר רעיונות שלא כולם "מתוך הקופסא").
תנאי שישי: להיות מצוידים בתוכניות (מפורטות אף הן) ליום שאחרי. על תוכניות אלה לכלול יישוב מחדש של גוש-קטיף ובהמשך אזורים נרחבים נוספים, הקצאת כל המשאבים הדרושים לכך לרבות בנייה, חקלאות, תשתיות, מקומות עבודה ומפעלים וכיוצא בכל אלה.
מעשה נפשע באם הדברים נשמעים מרחיקי לכת כל שעל הקורא לעשות הוא להתעניין אצל מגורשי גוש-קטיף אם יש מי שמוכן לשוב לגוש כדי לבנות שם מחדש את ביתו. לידיעת מי שמתעניין: כבר היום ומזה כמה שנים יש גרעיני מתיישבים המתכוננים ליום פקודה מאושר זה, ועוד רבים החלוצים שישמחו לקחת חלק במצווה.
מבצע כמתואר לעיל, בתנאים המפורטים, אינו צריך להיוותר במחוזות הדמיון והציפיה. אם הדברים יתנהלו באופן הזה יהיה בדבר משום תיקון פשע הגירוש (לא מחיקה, תיקון!), פעולה על-פי צוויי התורה הקדושה, מחיקת אות הקלון אותו נושאים אנו על כורחנו בשל מעשה נפשע של דיקטטור שבגד בעמו ובארצו ומסר חבלי ארץ למבקשי נפשנו. בנוסף יוסר איום בלתי נסבל מעל אזרחי המדינה ותושב ההרתעה (זו תתגבר מאוד בכל "השכונה" בה אנו חיים).
וגם... השבת הכבוד והגאווה הלאומיים המהווים מרכיב חשוב בחוסן הלאומי ובקיומו של עמנו בארצנו.
