הפריטים המרגשים מוצעים כעת למכירה בבית המכירות פנטגון ביום שני, בשעה 19:00. מדובר על 3 פריטים:
1. תמונה היסטורית עצובה ומרגשת מאוד של המרגל שלנו בדמשק אלי כהן לאחר הוצאתו להורג. מדובר על תמונה נדירה וקשה. עם חתומה מאחורה.
כארבעה חודשים לאחר שנלכד כהן, נעה שיירה צבאית קטנה ברחובות דמשק. לאחר נסיעה קצרה עצרה השיירה בתחנת המשטרה מול כיכר אל-מרג'ה שבלב העיר, ולמקום הובהלו קצינים רבים, כולל אלה שכיהנו כשופטים בבית המשפט הצבאי שדן את כהן למוות, וכן עיתונאים וצלמים שקיבלו אישור לתעד את שעותיו האחרונות של המרגל הישראלי הבכיר ביותר שנלכד בסוריה.
הרב נסים נדבו הכהן, הרב הראשי של דמשק, קרא עם כהן את תפילת צידוק הדין, קריאת שמע ווידוי. מאוחר יותר העיד הרב כי פגש אדם שבור, ועם זאת אדם נחוש שביקש להודיע לבני משפחתו שמילא את חובתו עד תומה ונשאר נאמן לעמו ולארצו.
לאחר מכן הובל כהן למרכז כיכר מרג'ה, שבה המתין לו אבו סלימאן, התליין הראשי של סוריה, אשר תלה אותו. בשעה 3.30 לפנות בוקר, גופתו נותרה תלויה 6 שעות, כשהיא מכוסה בסדין לבן ועליה כתב האישום, לעיני העוברים ושבים בכיכר.
אלי נשאל בנוכחות עיתונאים זרים האם יש לו בקשה אחרונה והוא בתושייה רבה ביקש לכתוב מכתב אחרון למשפחתו. את המכתב שכתב לאשתו זמן קצר לפני עלייתו לגרדום לא יכלו הסורים להסתיר וכך כתב: "נדיה יקירתי, משפחתי היקרה! אני כותב אליכם מילים אחרונות אלו בתקווה שתישארו תמיד מאוחדים. אני מבקש מאשתי שתסלח לי, שתדאג לעצמה ושתעניק השכלה טובה לילדינו... יום יבוא וילדי יהיו גאים בי. ולך נדיה יקירתי, אנא התחתני עם איש אחר שיהיה אבא לילדים שלנו, לפי רצונך. אל תבזבזי את זמנך בבכי על מה שקרה, אלא הביטי לעתיד. אני שולח לכם נשיקות אחרונות. התפללו לעילוי נשמתי".
אלי כהן נקבר בדמשק, ועד היום לא נענו הסורים לבקשה לאפשר את הבאתו לקבורה בישראל. לאחר מותו הועלה מדרגת רב-סרן לדרגת סגן-אלוף.
2. ישנו גם את הפספורט מתקופת המנדט הבריטי בארץ של דבורה דיין אמו של משה דיין, הרמטכ"ל הרביעי של צה"ל, שעליו הוא פיקד בעת מבצע קדש. הוא היה חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל, שימש שר הביטחון במהלך מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים.
דבורה דיין הייתה פעילה חברתית ועסקה בחקלאות. זהו פריט מוזאוני של שושלת משפחת דיין לדורותיה.
3. כמו-כן, נחשף גם שיר גנוז שמעולם לא פורסם של ש"י עגנון, הסופר המוכר וזוכה פרס נובל לספרות. מקבץ הפריטים כולל שירים, ומכתב מלא אהבה לחברו הקרוב אליעזר מאיר ליפשיץ.
מדובר על 2 שירים מחורזים שכתב עגנון לידידו הקרוב אליעזר מאיר ליפשיץ, מי שהפגיש בינו לבין הסופר י.ח. ברנר. 2 השירים נכתבו לרגל יום הולדתו השישים של ליפשיץ - אם כי באחד מודה עגנון כי שגה ובירך את ליפשיץ יום הולדתו ה-60 שנה בשנה הקודמת בטעות. בשירים מביע עגנון את הערכתו וחיבתו הגדולה לליפשיץ.
ויש גם מכתב לא מתוארך, שכתוב בשפה חמה ואוהבת הרבה יותר, לאדם לא ידוע, בו הוא משתתף במצערו ומנחמו על ליבו השבור, ומצטער על כי "כפראים התנהגנו". הוא מביע אהבה חמה וכנה, ומעיד על עצמו כי התהפך כל הלילה על משכבו ודמיין היכן נמצא ידידו, שהיה ככל הנראה בנסיעה, בכל שעה של הלילה. הוא חותם ש"י טשאטשקיס, שמו המקורי לפני שהחליפו לעגנון. המכתב מויסבאדן, שם התגורר עגנון ב-1920.
