זה היה ממש צפוי. בימים אלה העלו הבנקים בשיעור ממוצע של אחוז את ריבית הפריים. הסיבה - החלטת בנק ישראל לאפשר ללווי המשכנתאות לקחת משכנתה בשיעור של שני שלישים צמודים לפריים, זאת לעומת שליש בעבר, ובכך לחסוך מאות שקלים בהחזר החודשי של המשכנתא.
התוצאה ברורה. כל אותם מאות שקלים חסכון הולכים בדרך כל בשר. העלאת ריבית הפריים על-ידי הבנקים מנטרלת לחלוטין את ההקלה שביקש בנק ישראל להעניק ללוקחי המשכנתאות ובכך הפכה ההחלטה לחוכא ואיטלולא.
אולם, וזה אולם גדול, זה היה ממש צפוי. ככלות הכל, מישהו ציפה בכלל שהבנקים המסחריים יהיו פראיירים ויממנו מכיסם סכומי עתק מדי שנה בשנה לטובת לוקחי המשכנתאות? הם הלא גופים עסקיים המבוססים על רווח, לא, חלילה, אגודות גמ"ח של צדקה או מתנדבים למען החלכאים והנדכאים.
האשמה, לפרוטוקול, אינה על הבנקים וגם איני סבור שיש להאשים את נגיד בנק ישראל שדחף את ההחלטה. האשמה, לדידי, הינה על מקבלי ההחלטות בממשלה שמראש תמכו ועודדו את הנגיד לקבל החלטה, שגם אם הבנקים לא היו מעלים את ריבית הפריים, הייתה החלטה שגויה בעליל.
ההחלטה הזו, בכל מקרה, מעודדת את עם ישראל לקחת כמה שיותר משכנתא, גם בשל התחושה הווירטואלית שההחזר החודשי שלהו יקטן (מה שלא יקרה בסופו של דבר) ובעיקר, בשל התחושה שאו טו טו מחירי הדיור מטפסים ועולים ואסור, בשום פנים ואופן לאחר את הרכבת.
אבל, וזה אבל גדול, זו איננה רכבת אקספרס שהגיעה אל יעדה במהירות, בשלום ובבטחה, אלא רכבת הרים תלולה, עקלקלה ומסוכנת מאין כמותה. הממשלה, וכמוה גם הנגיד, וכמוה גם הבנקים המסחריים בנקודת הקצה, מכניסים רבבות, אם לא מאות אלפי ישראלים להרפתקה שספק אם יידעו לצאת ממנה.
משבר בשוק המשכנתאות אמרנו? לכאורה, רק לכאורה ה-common knowledge בנושא זה אומר ש"אצלנו זה לא ייתכן" ומה שקרה, לדוגמה, בארצות הברית ב-2007, הינו תרחיש בלי אפשרי, זאת משום שאצלנו אין אפשור לקחת משכנתה במימון מלא של ערך הדירה, כפי שקרה באמריקה.
זה בהחלט נכון, אולם במציאות בה ישנם במשק הישראלי קרוב למיליון מובטלים, יש אומרים אף יותר, חלקם הגדול בגיל עד 40, שזה אחוז גבוה מלוקחי המשכנתאות, הינה מציאות מטרידה. מטרידה מאוד.
מטרידה לא פחות העובדה שהתקנה החדשה של בנק ישראל יותר משסייע בפועל ללוקחי המשכנתאות, מהווה כבר בימים אלה דלק המבעיר את מחירי שוק הדיור. אסור בתכלית האיסור להתעלם מהתרחיש האפוקליפטי הזה. הוא נמצא כבר אצלנו. כאן ועכשיו!
