אורי צבי גרינברג גיבש עמדות נוקבות בניגוד לעמדותיהם הפוליטיות של רוב מרכיבי התנועה הציונית בגולה ובמיוחד כאן בארץ ישראל. בשנות השלושים, כשפעל כבר בתנועה הרווזיוניסטית, הוא התעקש להציג פעמים לא מעטות עמדות לא רק בניגוד לעמדות תנועת הפועלים, שהיה בעבר חלק ממנה, אלא הביע דעות נחרצות גם בניגוד לעמדותיו של המנהיג זאב ז'בוטינסקי. אך גם חילוקי דעת אלו, שרק קמצוץ מהן אביא כאן,
אין בהן כדי לפגוע בהערכה הרבה מאד, שרחש המשורר אורי צבי גרינברג למנהיג זאב ז'בוטינסקי, וז'בוטינסקי רחש למשורר. אורי צבי גרינברג הרבה להטיף בשירתו לפולחן המנהיג, ואף דיבר על כך בכינוסים פוליטיים, וזאת בניגוד מוחלט לעמדת המנהיג.
זאב ז'בוטינסקי הסתייג נמרצות ובתקיפות רבה מגישה זו של אצ"ג. במאמרו "הציונות הפאשיסטית" גינה זאב ז'בוטינסקי את שלל הגילויים המחפירים, שיש בפולחן האישיות של המנהיג. הוא ראה בה תופעה מסוכנת, וכן ראה בה במיוחד תופעה מסוכנת, שתהווה כסות לעמדה ריקה מתוכן. במאמר זה הוא פסל מכל וכל את גישתו של אצ"ג.
המנהיג זאב ז'בוטינסקי הסתייג בנחרצות רבה מאנשי האגף המקסימליסטי בציונות הרווזיוניסטית. בעיקר הסתייג מההתאגדות, שנשאה את השם הפרובקטיבי "ברית הבריונים", שהמשורר אורי צבי גרינברג, מי שיהיה לימים איש חקר המקרא יהושע ייבין ואיש הרוח המרשים ורב הפעלים בהגותו, אב"א אחי מאיר, היו בין מייסדי הארגון, שנשא את השם "ברית הבריונים". ז'בוטינסקי הביע לא פעם את הסתייגו מביטאונם, שנשא את השם "חזית העם".
כשהציגו אצ"ג וחבריו את התוכנית
לגיוס 100,000 חיילים יהודים מכל העולם כדי לכבוש את ארץ ישראל מידי הבריטים, נשללה תוכניתם מיד על-ידי ז'בוטינסקי, כשבאמתחתו שלל נימוקים נגד. אסתפק בנימוק אחד - זו תוכנית הרסנית שעלולה לגרום למותם של רבבות חפים מפשע, בתוספת הכתרתה כתוכנית הזויה, שתדמם את הארץ שלא ניתן יהיה לשקמה. זאב ז'בוטינסקי היה ביקורתי ביותר כלפי העמדות המהפכניות האנטי דמוקרטיות והאנטי ליברליות של חבורת אורי צבי גרינברג, כשאחד משיאי העימות היה הרעיון של כיבוש ארץ ישראל על-ידי מאה אלף חיילים יהודים.
תגובת אורי צבי גרינברג למאורעות תרפ"ט הייתה מיסטית ואפוקליפטית ומשנות השלושים החריפו והקצינו עמדותיו. ז'בוטינסקי בשלב מסוים נקט במדיניות של הבלגה. רק בעקבות המאורעות סביב תלייתו שלמה בן נתניהו מראש פינה ביוני 1938 הוא שינה את דעתו.
הגם שאני אישית מסתייג מתקיפת שלמה בן אליהו את האוטובוס, בו היו נוסעים ערבים, אני מוקיע את תלייתו על-ידי קלגסי הצבא הבריטי. לא הייתה כל הצדקה לתלות את שלמה בן אליהו. זאב ז'בוטינסקי, שתמך בהבלגה, שינה לחלוטין את עמדותיו ופרסם את המאמר "אמן" ב"מאמעטנט" העיתון הרווזיוניסטי הנפוץ ביותר בפולין, בה חיו יותר משלושה וחצי מיליון יהודים. במאמר הזה שם קץ זאב ז'בוטינסקי לקו ההבלגה. רבים הסבורים, שלמשורר אורי צבי גרינברג יש חלק בשינוי עמדתו של זאב ז'בוטינסקי ולא רק תליית שלמה בן אליהו.
מצערת אותי תמימות הדעים בין ז'בוטינסקי ובין אצ"ג בהתפלמסות עם אמיתות של תנועת הפועלים, אמיתות שקידשו את הגישה "קונים את הניר ותוקעים בו מעדר". ז'בוטינסקי ואצ"ג תמימי דעים בדרישה להכפיף את עבודת האדמה ואת ההתיישבות החלוצית רק לפרימט הלאומי, אבל הם עושים זאת בדרכים שניתן למצוא בהן שוני.
זאב ז'בוטינסקי מבקש את דרך ההכרה באחדות הגורל ובאחדות הלאומית. אורי צבי רינברג מפליג למחוזות מסוכנים, בה הופך את הקרבת החיים, את הנקמה, את האלימות ואת הדם להשגת ההגשמה הלאומית. מצער אותי, שאת כל הקונפליקטים של המחנות הפוליטיים שלנו אצ"ג מכפיף לפולחן המוות. כואבת לי הדרך בה בחר המשורר הלאומי - "וְאָנֹכִי אוֹמֵר: אֶרֶץ נִכְבֶּשֶׁת בְּדָם. וְרַק נִכְבֶּשֶׁת בְּדָם".
כואבת לי האינטיגרציה, שמציע אצ"ג למעשה הלאומי הראוי בדממו את אדמת ארץ ישראל ובהופכו את נהרות הדם לעיקרון המכונן את ההגשמה הלאומית.
