הוא היה מהקצינים היותר מוערכים במשטרה ובקרב הציבור, בשנה האחרונה עמד בחזית ההגנה על שלום הציבור בעיר המורכבת ביותר בעולם, ירושלים. מפגיני בלפור כינו אותו בקריאות גנאי פוגעניות ומשפילות, האשימו אותו כקצין בשירות נתניהו, קראו לשוטריו נאצים, הפודל של השר אמיר אוחנה, הביאו אותו עד למעמד המבזה בוועדת הפנים של הכנסת שם נאלץ לשמוע את ההאשמות הקשות שידע, מביט בתימהון באנשים התוקפים אותו ולא מאמין.
הפלגים הקיצוניים המקבילים בחברה החרדית מתחו עד גבול קצה היכולת את סבלנותם של השוטרים, גם הם כמו מפגיני בלפור כינו את שוטריו נאצים, השליכו טיטולי צואה וחסמו כבישים.
גם שכונות ערביות כמו עיסאוויה היו על ראש שמחתו וכמפקד המחוז העניק טיפול מקצועי, נחוש, נטול אג'נדות לכל המגזרים.
בתווך מפקד אחד, שקול, חכם, רב אומן בתחומו, המסרב להיכנע לקולות ההמולה העולים מן הרחובות הבוערים בבירה התרכז במה שהוא הכי טוב בו, הגנה על שלומם וביטחונם של אזרחי המדינה, תוך שמירה על הסדר הציבורי.
ניצב דורון ידיד עוזב בצער רב את המשטרה, הוא ראה במו עיניו איך השנאה מקלקלת את השורה, איך האיבה מבלבלת דעתם של בני אדם, איך היום הופך ללילה והאור לעלטה, ידיד עמד בצמתי הכרעה דרמטיים כאיש חוק א-פוליטי, הוא ביטל בהינף יד את מי שהאשימו אותו בהפיכתו למשרת השלטון, הוא בז להתנהגות הפרועה, האלימה והבריונית של מפגיני בלפור, לאלה שכינו אותו עבד נרצע, ששרו סביבו בטבעת חנק 'לא תהייה מפכ"ל'.
ניצב דורון ידיד לא נבחר לתפקיד בו חשק, מפכ"ל המשטרה והחליט לפרוש מהמשטרה בלי זעם, בלי תסכול, בלי מרירות עם אכזבה אנושית טבעית. הניסיון הנואל להדביק לו תווית של משרת ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר לביטחון פנים אמיר אוחנה, גרם לו להבין את עומק התהומות אליהם הידרדר השיח, מהם צמחה השנאה.
בשבוע הבא ניצב ידיד יפשוט את המדים, יראה את פקודיו ממשיכים בדרכו בבלפור, בכיכר השבת ובעיסאוויה, הוא מאמין שאת הרוח המיוחדת שלו, רוח המפקד הם ימשיכו לשאת ובגאון, זו מורשתו. שלום ידיד.
