כשהייתי תלמיד בבית הספר התיכון של בורלי הילס, לימדו אותנו שיש את בורלי הילס ואת שאר העולם. בית הספר היה בין הטובים ביותר בכל ארה"ב. עיר הייתה בין העשירות ביותר בכל ארהב. אח" ניחתו המכות על העיר: קידוחי הנפט מתחת לבית הספר התיכון הפיצו לאוויר חומרים רעילים ביותר שכנראה השפיעו על גוף התלמידים שהמערכת החיסונית שלהם לא סיימה להתפתח. לאלפי תלמידים הופיעו סרטנים ומחלות איומות אחרות, חלקן נדירות, בשילוב מפחיד ובעשור השני והשלישי בחייהם. זה יקח כשני עשורים לאחר מכן ונפילת ערך חבית נפט, שחברת הנפט האחרונה שבבעלותה היו שדות הנפט והגז הגולמי פשטה את הרגל ולא נותר לעיר אלא להשקיע למעלה מעשרים מיליון דולר בסתימתן המוחלטת.
מכה נוספת הקשורה בעקיפין במכה הראשונה הייתה שינוי שיטת חלוקת המיסים שנאספו. מערכת החינוך המקומית נהנתה מתזרים מזומנים כמוהו קיימים מעטים בלבד בכל ארה"ב. כל זאת עד היום שהועבר חוק בקליפורניה המחלק את המיסים שנאספו (לפי ערך הנכסים) לפי מספר התושבים. כך יצא שבורלי הילס מצאה עצמה מאותו יום בשפל שלא היה כמוהו - בן לילה, הכנרת התרוקנה כמעט לחלוטין. כתוצאה מכך מועצת החינוך חתמה על הסכם שאיפשר את המשך הקידוחים, במחיר המציאה (בימים ההם, של שנות השמונים המוקדמות) של תגמולים בסך מיליון דולרים לשנה. ראיה קצרת טווח, שכן הסכום שהוצא עתה על סתימת הקידוחים עולה על סך כל התגמולים (לפי שווי היוון).
למרות שמערכת החינוך מנותקת ממערכת הממשל המקומי (אלו שתי מערכות מקבילות אך נפרדות), מצאו המנהיגים המקומיים דרך מקורית להזרים כספים למערכת החינוך, מיליוני דולרים לשנה, לכאורה, עבור "שימוש" בשטח בתי הספר וכיו"ב. כשרוצים להיות יצירתיים ולעגל את פינות החוק, מסתבר שמתגברים על כל המכשולים בדרך.
מהלך השנים התפתח כל האזור מסביב לבורלי הילס והושקעו מאות מיליוני דולרים בפיתוח (או פיתוח מחדש) של מרכזי קניות סמוכים (בורלי סנטר, הגרוב, סנצ׳ורי סיטי). שדרות רוברטסון החלו למשוך את השמות הגדולים, ואלו היו מוכנים לשלם מאה אלף דולר ויותר לחודש לחנות ברחוב שעד לפני כן איש לא היה מביט בו ימינה או שמאלה. בורלי הילס החלה להרגיש את התחרות, למרות שרחוב רודיאו והרחובות הסמוכים המו מאדם - סעודים, אסאייתים ואחרים, ואלו הוציאו שם כספים אדירים (הסעודים ושאר מבקרים מהמפרץ היו מגיעים לכאן לשהות בת חודש, אך שוכרים בתים לשנה שלמה, דבר שהאמיר את מחירי השכירות: בעלי הבתים חיכו לסעודי הטיפש שישלם להם עשרות אלפי דולרים לחודש, לשנה שלמה ככה סתם, דבר שדחק לחלוטין את כל האמריקנים המקומיים מיכולת לשכור בית או דירה. האסייתים נכנסו לחנויות וקנו מכל הבא ליד, שכן המחירים הם בחמישית או ברבע זולים יותר מאשר בחנויות אותן הרשתות בבייג׳ין בירת סין).
ראש העיר בורלי הילס אף כינס מועצה מיוחדת של "צעירים" לנתח את עתידה של העיר. מה מושך אנשים לכאן, כשאותן חנויות בדיוק נמצאות מרחק של כמה דקות נסיעה, ושם משקיעים מאות מיליונים שהמקום יראה נוצץ ומושך. כיוון שבהווה טוב, לא מרגישים את הדחיפות והצורך לעשות מעשה, עד שיהיה מאוחר מדי.
המכה הבאה היתה, בדומה לתהליך שקרה בארה"ב כולה, רקבון שהחל פושט בגוף פנימה. אנחנו היהודים הרגשנו זאת ביתר שאת, שכן "אהבת ישראל" הפכה להיות תלויה-בדבר. עבור האמריקנים היהודים, אהבה אמיתית פרושה שישראל חייבת להתנהג כפי שהם רואים לנכון, לדוגמה בהקשר לפלשתינים. ישראל חייבת להם, שכן הם תמכו ותרמו ותרמו ותרמו, וכך יש להם זכות לבוא בדרישות (לדוגמה כיצד מתלבשים, מתנהגים ומתפללים בכותל המערבי). הם השליט, הם הקובעים, ולעזאזל מנהג המקום, רב הכותל או רגשות הישראלים. הנתק בין היהודים-הפרוגרסיביים/רפורמים לבין תומכי ישראל ללא הצבת תנאים הלך והעמיק, עד כדי כך שלא ניתן היה אפילו להביט זה בפני זה, לא שכן לדבר ביישוב דעת. הפדרציה המקומית ניסתה להביא "דרך ארץ" בתוכנית ייעודית, אך עד מהרה זנחה ניסיון זה והתעלמה כליל מכל מי שלא האמין כמוה. כך, לדוגמה, עלה וצמח ארגון ג׳יי סטריט, וכך גם הלך והתעצם ארגון "קול יהודי לשלום" (לא יהודים ולא שלום; אחד הארגונים המסוכנים ביותר עבורנו).
בבורלי הילס, בה כמעט כולם יהודים (ניתן עדיין למצוא קומץ נוצרים, ואנו יכולים להצביע עליהם בקלות), אותו נתק (שעיקרו: אנחנו הרודן, ואם אינך מסכים אתנו, עליך לשתוק, עד מהרה נתעלם ממך בתעוב מוחלט) ראה אור ביחסי דמוקרטים - רפובליקנים. העיר, בסך-הכל, היא דמוקרטית, כמו גם קליפורניה עצמה. אך ישנם גם ישנם רפובליקנים, אלא שאלו כמעט תמיד בארון. הקידמה לא הגיעה עדיין לעיר. גם כאן ניסתה ועדת יחסי אנוש לגשר על הפער, וגם היא, בדיוק כמו הפדרציה, נכשלו כשלון נחרץ. השנאה הלכה והעמיקה. משך שמונה שנות אובמה, החיים היו טובים ביותר, הנשיא היה מגיע לכאן, מגייס עשרות מיליונים ומשלהב את דמיונם של המקומיים. אך אז עלה מילארדר ניו-יורקי לשלטון, והדבר שיגע לחלוטין את המקומיים (מהם רבים מתעשיית הסרטים והמוזיקה, ושאר קברניטי התעשיות המובילות בארה"ב).
עד כדי כך התערער מצב הדברים, שרפובליקנים העזו לצאת לחוצות להפגין בעד הנשיא. מי שמע דבר כזה! חוליגנים! ימי סוף העולם! זו כנראה הייתה המכה הקשה מכולם עבור תושבי בורלי הילס, לכל אותם יהודים דמוקרטים.
בין כל המכות שמניתי, והמצב שהמשיך להדרדר לשפל שלא היה כמוהו (ככל שהנשיא טראמפ עשה יותר עבור ארה"ב וישראל), דבר אחד לא קרה: האנטישמיות לא התפרצה ולא פגעה בעיר ובתושביה. היו שניים או שלושה מקרים בהם המקומיים (ובהם קהילה פרסית עצומה, מגולי אירן הרודפים אחרי כיסוי תקשורתי ופרסומת) טענו שהמקרה היה מבוסס על שנאת יהודים ואנטישמיות, כינסו מיד מסיבות עתונאים, הביאו את כל ראשי הארגונים (ואפילו רפובליקני, פרי מינויו של מזכיר המדינה של טראמפ כתוצאה מ"המלצה" של האידלסונים, הלא הוא אילן קר, בן-ישראלים) - אך לא עברו ימים מועטים והוכח ללא צל של ספק שלא היו אלו אירועים אנטישמיים (כמה חבל, הם כה השתוקקו שהטענה שלהם תהיה מציאותית, ואני לא הבנתי אף פעם מדוע לחפש צרות כשאלו לא הגיעו עדיין - לא חסרות צרות אחרות).
ואז הגיע יום שבת של חג השבועות בו יצאו אלפים לרחובות, לכאורה להפגין למען "חיי שחורים". היה זה חצות היום, ואלפים הלכו בשדרה המובילה לעיר בורלי הילס. כמעט שלושה עשורים לפני כן, בעת פרעות רודני קינג בלוס אנג׳לס, בורלי הילס ניצלה. עיקר הכעס של השחורים הוצא נגד הקוריאנים. ראש העיר בורלי הילס ומפקד המשטרה עמדו והודיעו - אל תעזו להכנס העירה, שכן נרדוף אחריכם עד סוף תבל, עד שנעצור אתכם ונמצה אתכם את הדין במלואו. במקרה אחד המשטרה רדפה אחרי פורעים מרחק כמה עשרות קילומטרים, עד שנתפסו, ואכן העיר הייתה מובלעת של ביטחון. לאחר אותן פרעות הבטיחו המארגנים: בפעם הבאה נתמקד באזורים העשירים של לוס אנג׳לס, בבורלי הילס ובל אייר ומערבה. הבטיחו ולא שכחו. הבטיחו והוציאו לפועל.
אם בעבר הייתה "בורלי הילס ושאר העולם", לא כך בשנת 2020. העיר ידעה מה אמור לקרות. העיר לכאורה הייתה מוכנה, אך הגישה הייתה שגויה. קברניטי העיר, יהודים דמוקרטים כולם, כל כך התרגלו להרצות לישראל את ציפיותיהם (תנו לפלשתינים את כל מה שהם דורשים, זריקת אבנים היא הפגנה שקטה ומותרת, וכו׳), שהם השתכרו מהרעל של עצמם. הכל מותר. אין גבולות. הכל פרוץ. אסור להגיד כל דבר. מותר לרמוס את זכויות האחר, בשם כותרת חסרת תוכן, כותרת שבינה לבין המציאות מרחק יום ולילה. כך הם איפשרו לאותו קהל של אלפים לשבור את חלונות חנויות ברחוב רודיאו ולבזוז את מה שבתוכן, כל זאת בשידור חי וישיר לאומה. השוטרים המהוללים, מתחנת המשטרה מהמפורסמות והטובות ביותר בכל ארה"ב, עמדו מרחק מטרים ספורים ולא נקפו אצבע. כמו לבה מהר געש, כל הדימויים הייחודיים של בורלי הילס נמסו כלא היו, בשבריר שניה.
בעלי עסקים מפוחדים שהתקשרו למשטרה ולחברי המועצה בתחינה להגן על בתי העסק שלהם קיבלו הוראה להתרחק, ולתת למפגינים (שוחרי השלום) לעשות כרצונם. "אין ביכולתנו לעזור לכם" הייתה התשובה.
המפגינים צחקו על העוצר שהוטל, והתקהלו כשהם זורקים בקבוקים מלאים על השוטרים, שפעם נוספת לא הגיבו. באותו זמן בדיוק, ראש העיר היהודי, עורך דין במקצועו, חשב שמן הראוי להופיע בטלוויזיה, בראיון "אחד על אחד". חשבו על רמטכ"ל צבא ההגנה לישראל או שר הביטחון שמופיעים במסיבת עיתונאים בראיון של אחד-על-אחד, בעוד העזתים והאירנים ואנשי חיזבאללה חודרים דרך הגבולות באלפיהם, בשידור חי, כשהם יורים בכל מי שהם רואים, ומגיעים לישובים יהודים, אונסים, רוצחים ולוקחים בשבי את התושבים. סדר עדיפות שהשתבש לחלוטין. סדר מחשבה המראה על בלבול הדעת ושגעון גדלות.
ראש עיר לשעבר אפילו החליטה ללמדני פרק בהלכות אזרחות: "כאן בארה"ב", היא הסבירה לי באורך רוח, כשהיא יודעת במפורש שלא רק שגדלתי כאן, כי אם היא ואני שנינו למדנו באותה אוניברסיטה מהשתיים הטובות ביותר בארה"ב, "יש את מה שנקרא ׳חופש הדיבור׳ וזו זכותם המוחלטת לצאת להפגין". מסתבר שזו זכות מוחלטת בהחלט, ולאף אחד אחר אין זכויות - לא לבעלי עסקים, לא לשוטרים המנסים לאכוף את החוק ולא לתושבים שחרדו לחייהם.
לא עברו יומיים ואותן "הפגנות מותרות" קרי גולת הכותרת של "חופש הדיבור" של ארה"ב גלשו לחלק הטוב של בורלי הילס (אותו אזור בו לכל בית יש בריכת שחייה ומגרש טניס בחלק האחורי של המגרש). "עד כאן"! מועצת העיר העבירה חוק חרום האוסר על אותן התקהלויות לאחר השעה שמונה בערב באותו אזור. מסתבר שכשמגיע הדבר להרגשת הביטחון האישי שלהם, חייבים להגביל את חופש הדיבור ולעשות את המקסימום להגן עליהם - כי חייהם שווים יותר, כי הבתים שלהם שווים יותר, ולעזאזל כל השאר.
בורלי הילס היא אולי בבואה, אך היא משקפת נאמנה בדיוק את מה שקורה בארה"ב. כמו חברי המועצה שנחרדו בשניה בה המהומות חדרו אליהם לשכונה ויצאו לפעולה מיידית לתיקון המצב, כך גם חברי הקונגרס שעודדו את כל ההפגנות, ואף עזרו לשחרר עצורים, שילמו ערבות והפעילו לחץ על פוליטיקאים שלא להגיש כתבי אישום (כמו שעשה ראש העיר היהודי של לוס אנג׳לס, שדאג לשחרר בלא כלום את המעטים שנאסרו מהלך ההפגנות האלימות, הביזה וההשחתה). כשהפגנה אחת ויחידה הגיעה אליהם, מה עושים? ראו את בורלי הילס ועשו את אותו הדבר בדיוק: "כאן אסור"! הזעיקו עשרות אלפי חיילי המשמר הלאומי, הקיפו את הקומפלקס בגדרות תיל גבוהות ויצאו בציד מכשפות לשרוף-בעודם-בחיים את כל מתנגדיהם. למען יראו וייראו!
מניתי מספר מכות שהגיעו על העיר בורלי הילס, אך מנינן רחוק ביותר מעשר המכות שהנחית אלוהים על פרעה. אפילו המגיפה העולמית לא השביתה את החיים בבורלי הילס. בבוקר בחודש שבט, עת השמש זורחת ומזג האוויר חמים ונעים, ניתן לראות את המקומיים בחוץ, ואצלם נראה שאין וירוס. כאן שתי פרסיות ההולכות כאילו הכביש שלהן, כשהן מתעלמות לחלוטין מהתנועה, בלי מסכות. שם שני פרסים רוכבים על אופנועים, מדברים בקולי קולות בפרסית (כך שכל השכונה תשמע, תתעורר ותהנה), גם הם בלי מסיכות. כאן הולך גבר אמריקני, בשביל מה צריך מסיכה? וכאן בחורה צעירה עם כלבלב, גם היא בלי מסיכה. זה פשוט אדיר, כי בעיר בורלי הילס מסתבר שאמרו לווירוס: "אנחנו עשירים, אנחנו בעלי כוח, אין לך זכות להכנס, השאר בחוץ"! האם זה עובד? נראה שלשכבה מסוימת של האוכלוסייה כאן, נדמה שחבריה מחוסנים וחסינים.
ישנם חוקי עזר עירוניים, אך לפי האחראית על שרותי חרום של העיר, למשטרה בעיה חמורה לאכוף אותם. האנשים מצפצפים, וכשמשטרה עוצרת מישהו, הוא או היא מקללת את השוטרים ופונה ללכת. השוטרים שיודעים שהם לא יגובו על-ידי נבחרי הציבור (חברי המועצה) מהססים לבצע את תפקידם - מכל צד הם מותקפים, אז למה להם. וכך האנרכיה שולטת. כך נמשך התוהו-ובבוהו, כל זמן שהוא לא מגיע למפתן בתיהם של הדמוקרטים-היהודים-העשירים. כל זמן שהנגיף לא פוגע בהם. אנחנו, פשוטי העם, יכולים לסבול. בשבילם, אנחנו לא קיימים.
אני מסתכל בעוברים ושבים עבורם אין וירוס. אני רואה את כל האנשים במסעדות שנפתחו מחדש. בבורלי הילס עולם אחר, עולם של שוטים שטוב להם.
