ברגע שנכתב בפרומו "מבוסס על סיפור אמיתי" הסרט/סדרה מקובעים בסטיגמה מסוימת, לטוב או לרע. בסידרה "השוטרים" הסיפור קרוב מאוד בזמן. והרי זה סיפור ידוע מראש. גם אם השחקנים ידועים וחלקם אף מוערכים, נעלם כאן אלמנט ההפתעה. גם הקצב האיטי והניסיון להעמיק את הדמויות בעוכרי הסידרה. אחרי הפרק הראשון איבדתי עניין בהמשך. שני כהן, אשת השוטר, הפרקליטה המצליחה, נראית כאן רכיכה, מתעלקת על בעלה באהבה מופגנת ומתקתקה מדי. פרט מעניין באירוע המציאותי הוא שארבעת השוטרים נדונו לשנת מאסר בפועל לאחר שנטען שטמנו חומר נפץ ברכבו של הפושע מיכאל מור מתוך נקמה ולא כדי להפחיד, כטענתם. לאחר הורדת שליש על התנהגות טובה וחנינה של כמה ימים מהנשיא שמעון פרס, כדי לחגוג את חג הפסח עם משפחותיהם, הם שוחררו. אחד מהם, קצין המשטרה לשעבר יניב אשור מונה (20.2.20) למנכ"ל עירית עכו. לאחר שבארה"ב ג'אנר השוטרים היה כבר אחד מאבני היסוד בקולנוע האמריקני וגם בצרפת הוא פופולרי, נפלו עלינו לאחרונה סרטים וסדרות על שוטרים ישראלים המנסים לחקות את השוטרים הזרים האלה. בארה"ב ג'אנר השוטרים עבר מהפך מ"כחולי המדים" הטובים ומפענחי התעלומות לשוטרים המושחתים שחברו לגנגסטרים, לכנופיות פשע ולסרסורי סמים. וכדי להגדיש את הסאה, גם שוטרי ה-אפ.בי.אי חברו אליהם. ואכן, בארה"ב קיים מרכיב נוסף לסרטי השוטרים, והוא המתח בין השוטרים המקומיים והשוטרים הפדרליים, ה-אפ.בי.אי. כל אחד מהם רוצה להקדים את חברו, לעיתים במחיר של עקיפת החוק וחבירה לפורעי החוק, כנופיות הפשע. כך בסרט "רחובות הדמים" (2009, במאי צ'ארלס וינקלר) המתרחש בניו-אורלינס, לאחר אסון סופת קתרינה שהרסה את העיר והציפה אותה בחבורות פשע וסמים. השוטרים הסמויים עושים דין בעצמם ומחסלים את חבורות הפשע, ומופתעים לגלות ששוטרי ה-אפ.בי.אי עצמם חברו לכנופיות הפשע. מהצד האירופי, הצרפתי בעיקר, סרטי וסדרות השוטרים ("הפליק") מתמקדים בחייהם הפרטיים של השוטרים, אנשים אפורים שמתקשים לנתב בין דרישות המקצוע והחיים בבית, האישה והילדים. לאחרונה נכנס לתמונה המרכיב הערבי מוסלמי, משני עברי המתרס, אם כשוטרים ואם כפושעים. יותר ויותר שחקנים ממוצא צפון אפריקני מככבים בהם, וכך גם הרקע הדתי, המנהגים, וכמובן, המטבח המרוקאי, הילולות וטקסים. בסרט הצרפתי שמוצג לאחרונה בטלוויזיה בארץ "22 קליעים" (2010, במאי רישרד ברי), ובמקור "האימורטלי", שכן הוא שרד 22 קליעין בגופו, מוצגת תמונת עולם הפשע במרסיי.

22 קליעים

ז'אן רנו (ידוע מסרטו האלמותי "לאון" 1994, במאי לוק בסון), ה"אנטי הירו", בתפקיד שארלי, הוא מסמר הסרט. שארלי פרש מזמן מחבורת הפשע אליה השתייך בעבר, אולם חבורה זו מתנקמת בו ומנקבת את גופו ב-22 קליעים. באורח נס הוא ניצל אך עכשיו הגיע תורו לנקום במתנקשיו, מה גם ששלושת חבריו נשבעו בצעירותם לערוב זה לזה עד הרגע האחרון. זו אולי ההצדקה היחידה לפעולות נקם מדממות אלו, אך יותר מכך, שארלי רוצה לחיות בשקט עם משפחתו ללא הפתעות מצד חבורות הפשע מהן פרש. הסרט מתרחש במרסיי, וחבורת הפשע מונה דמויות צפון אפריקניות על מלבושיהם המסורתיים והילולות עתירות מטעמים, עושר מופגן וקישוטי זהב. גם זה סרט 'על-פי אירועים שקרו', אך הוא רצוף הפתעות, מותח, וכמובן, עם ז'אן רנו.

FBI

כאמור, לסרטי השוטרים מצטרף ג'אנר ה-אפ.בי.אי. ביסודו מטפל ארגון זה במעקבים חשאיים אחרי עבריינים ואזרחים כאחד. נקודת השפל הגדולה שלו היא במעקבים שהציב ראש הלישכה הפדרלית לחקירות, ג'ון אדגר הובר, משנת 1924 ועד מותו ב-1972. הובר היה ידוע באנטישמיות שלו, ברדיפת סוציאליסטים ויהודים, ביניהם במאים ורבים מתעשיית הסרטים בהוליווד, באשמת קומוניזם. הוא היה שם נרדף למעורבות הממשל בחייהם הפרטיים של אזרחים רבים שכל פשעם היה שלא מצאו חן בעיני הובר. כך ראינו לאחרונה בטלוויזיה את הסרט "סיברג" (2010) שמתכוון כמובן לג'יין סיברג, השחקנית האמריקנית שהפכה לאיקון בעיקבות הסרט היחיד שהעלה אותה למודעות הקהל - "עד כלות הנשימה" של הבמאי הצרפתי ז'אן לוק גודאר. מאבות "הגל החדש" בקולנוע, גודאר ליהק את סיברג עם ז'אן פול בלמונדו בסרט על עבריין קטן שגנב מכונית, ירה בשוטר שרדף אחריו ונורה למוות על-ידי המשטרה. סיברג קצוצת השיער הייתה חברתו האמריקנית שנקלעה למקום ולאותה שנת משבר (1968) שנודעה כמהפכת הסטודנטים בצרפת ובארה"ב. הסרט "סיברג", שנראה כי בא לספר את קורותיה (ולכן שמו) מתמקד בפעילותה למען הפנתרים השחורים בארה"ב (כן, גם שם היו כאלה). זו הייתה מחאת השחורים וסיברג הצעירה הזדהתה איתם, ניהלה רומן קצר עם ראש הקבוצה ותרמה להם מכספה. האפ. בי. אי. שעקב אחרי פעילות הפנתרים השחורים, העלה גם אותה על הכוונת ועקב אחריה באופן צמוד שגרם לה להידרדרות עצבים עד כדי ניסיונות התאבדות ובאחרון שבהם אומנם נפטרה. כאמור, הסרט עוסק יותר בשיטות המעקב הנלוזות ולא באישיותה או קורותיה של השחקנית שהייתה נשואה לאחד הדמויות המרשימות בעולם התרבות הצרפתי - הסופר רומן גארי, שכתב גם בשם הבדוי אמיל אג'אר, והיה גם במאי קולנוע, דיפלומט, וטייס קרב צרפתי, ממוצא יהודי-ליטאי.

כך, שוטרים, חוקרים ואנשי העולם התחתון מעורבים בתסריטים דימיוניים ומציאותיים ומשמשים כר נרחב לספרות ולקולנוע.