הפרופסור לספרות ניצה בן דב פרסמה במוסף התרבות והספרות בהארץ מאמר שובה לב על הנובלה החדשה של אברהם ("בולי") יהושע "הבת היחידה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 165 עמודים מרווחים).
מאמרה דומה לחפירה ארכיאולוגית, רובד אחר רובד היא מוצאת משמעות לאומית ודתית ודו-קוטבית בנערה יהודיה באיטליה, שנעה בין תפילה להצגה, בין הדתות, סמוך לכנסיה אך עם שורש עתידי בשפה העברית ואולי גם בבית הכנסת, ועם זיכרון עמום מהשואה על-רקע גידול ממאיר.
מאמרה של בן דב הוא תוספת ערכית. אך בפועל גם מי שיבקש הנאה שבקריאה בסגנון מרענן וצעיר, וללא העומק הבוחן של ביקורת הספרות, ימצא את "בת יחידה" כסיפור שואב ושואף.
על חטאיי אני מתוודה, שבשנים האחרונות דילגתי על כמה מספריו של "בולי". עתה חזרתי, ונהניתי מכל שורה.
באבק הסמיך הפוקד עתה את חיי האומה יש אתנחתה ראויה להפליג על דפי הספרון עד ונציה, וכל זאת, כפי שכותבת בן-דב, כדי להתקדם לעבר ירושלים.
