ההיגיון הפשוט אומר שאם המפלגה הגדולה ביותר מובילה על זאת שבאה אחריה בכעשרה מנדטים, היא זאת שאמורה להרכיב את הממשלה. בכל מערכת בכירות אחרת המצב היה ברור וההגיון הפשוט הזה היה בא לכדי ביטוי - אך לא הפעם; וזה רק מלמד עד כמה שהעם שבע מראש הממשלה בנימין נתניהו. הציבור בוחר להעניק את קולו למפלגות אשר מתנגדות לו ואשר לא מוכנות לשבת עימו. בשלושת מערכות הבחירות האחרונות העם אמר את דברו - שהוא מאס בנתניהו, ובבחירות הנוכחיות המסר הזה רק מתחדד יותר ויותר.
לכאורה לא יעלה על הדעת שהמפלגה שמובילה בפער ניכר על כל המפלגות האחרות לא תרכיב את הממשלה; לכאורה, מכיוון שזה עניין של גושים. ישראל בכר, מי שהיה בזמנו היועץ של נתניהו, הגה את רעיון ניצחון הגוש: לא משנה מי המפלגה הגדולה ביותר - את הבחירות ניתן לנצח בעזרת בניית גוש מבעוד מועד. בחסות המודל הזה רה"מ ניצח את כל מערכות הבחירות בעשור ומשהו האחרון; אך הפעם המודל הזה בא בעוכריו, ואויביו הפוליטיים מאמצים את המודל הזה ושואפים ליישם אותו כנגדו.
נתניהו ער למצב והוא נואש; עד כדי כך נואש שהוא בוחר לאמץ תומכי טרור: בידו האחת הוא מחבק את מנסור עבאס, אשר ביקר את המחבלים מפיגוע ליל הקלשונים ואשר נפגש עם בכירים בחמאס ובהם חאלד משעל, ובידו השנייה נאחז באיתמר בן גביר, שהוא ממשיך דרכו של מאיר כהנא ומי שתלה בסלון ביתו תמונה של ברוך גולדשטיין. למעשה, נתניהו כל כך נואש, שהוא תולה את תקוותיו בכך שעבאס ובן גביר יסכימו לדור תחת קורת גג אחת, אך כנראה שיסתפק באחד מהם.
מעשיו הנלוזים של נתניהו - לאמץ אל חיקו תומכי טרור מובהקים, כמו גם אי-העברת התקציב - מלמדים לא רק על כך שהוא נואש, אלא גם על כך שהוא לא יבחל באף אמצעי על-מנת להישאר בשלטון. זה לא דבר חדש כמובן, אך התהומות הללו והקווים האדומים שהוא חצה קשים מנשוא; והוא חוצה כל גבול אפשרי באין מפריע, מכיוון שזה לא מזיז לתומכיו, הם הרי נותנים לו לעשות ככל העולה על רוחו.
מערכות הבחירות האחרונות מלמדות כי ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגד נתניהו רק עוזרים לו בקרב תומכיו. נתניהו - הקוזאק הזועק כי נגזל - צווח יומם וליל בראש חוצות שרודפים אחריו ומטיף למצביעיו כי בכך רודפים אחריהם. הם, מצידם, מאמינים לו ונוהרים אחריו לקלפיות ביתר שאת. יכול להיות שהוא לא היה זוכה לכמות כה נכבדה של מנדטים ובכזאת אהדה אלמלא המשפט. כעת הוא יצטרך להתייצב שלוש פעמים בשבוע בין כותלי בית המשפט, וסביר להניח כי הדבר ישרת אותו פוליטית.
מה שכנראה לא יזיק לו בקרב תומכיו, אלו ניסיונותיו לשבש את הליכי המשפט. ביום חמישי פורסמה הידיעה כי עורך דינו של נתניהו, בועז בן צור, פנה לארנון מילצ'ן - עד התביעה המרכזי כנגד רה"מ בתיק 1,000 - בבקשה שיטלפן לנתניהו. לפי מילצ'ן והדס קליין, בן צור פנה למילצ'ן ואמר לו כי רה"מ מתגעגע אליו מאוד וכי יש לו פינה חמה אליו בלב. ניתן להבין בין השורות כי נתניהו מבקש לדבר אל ליבו של מילצ'ן בבקשה שירכך את עדותו. גם במקרה הזה, לתומכיו של רה"מ לא אכפת ממעלליו, ועל כן הוא לא מתבייש לנסות לשבש הליכי משפט; הוא פשוט יודע שיקבל את תמיכתם לא משנה מה יעשה.
רוב הציבור שבע מנתניהו. אך חלק לא מבוטל ממנו ממשיך ללכת אחריו בעיניים עצומות. לא משנה מה רה"מ יעולל - תומכיו ימשיכו לאהוב אותו; מבחינתם, הכל כשר: לא אכפת להם ממעשים כמו חיבוק תומכי טרור, אי-העברת תקציב בשעתו הקשה ביותר של המשק רק בשביל להישאר בשלטון, שיבוש הליכי משפט וכו' - פשוט לא אכפת להם מכלום. חוץ ממנו כמובן.
